רגעי תהילה משכרים ומשקרים ותרבות הספורט

BentzWatchJudo

New member
רגעי תהילה משכרים ומשקרים ותרבות הספורט


http://www.nrg.co.il/online/26/ART2/387/033.html
טור דעה נוקב של ניר שועלי.
כנראה שגם הפעם נזכה לרגע קטן של אושר משכר ומשקר, הוא לא יעיד שיש לנו בישראל תרבות ספורט אמיתית

מספר ציטוטים מתוך טור הדעה:
אולי גם יהיו מדליות, אבל בל נשכח כי גם במקרה האופטימלי של שתיים-ארבע מדליות, אפילו חמש, אפילו שבע מדליות, גם הן לא יעידו על תרבות ספורט נורמלית. אותם גיבורים שיביאו מדליות חייבים תודה להוריהם, לסביבה הקרובה ולמזל. אנחנו טובים בפסטיבלים אחרי כל הישג, כי זה מראה לנו שאנחנו על המפה, כביכול, כפי שזה נותן לגיטימציה למדינות קטנות הצמאות להכרה ולתהילה בינלאומית.

נכון, בהתעמלות, הנחשבת כענף השלישי בחשיבותו במשחקים, יש לנו מועמד למדליה, אלכס שטילוב. למזלנו, לא צריך 11 שטילובים בהרכב, לא שביעיית שטילובים, לא שישייה ולא חמישייה, כי אז היינו מחכים עוד מילניום למדליה. מספיק אדם אחד שיבריק ביום נתון. ספורטאי יוצא דופן, שלא נולד בישראל, שהוא יוצא מן הכלל ואינו מעיד על הכלל.

אין לנו ספורט מכללות אמיתי ותוסס, כפי שאין חיי ספורט נורמליים בתיכון ובבתי הספר. אין מתקנים ראויים לאחר הצהריים, והאגודות קורסות בגלל התשלומים עבור שימוש באולמות.
מה המדינה עשתה לטובת מדליית הזהב של גל פרידמן, שלמד גלישת רוח אצל אבא, במתקן הכי פשוט שיש בעולם? כשמיכאל קולגנוב, המדליסט מסידני, פרש, ראינו מה קרה לקיאקים בנהרות ה'מפורסמים' שלנו. בשייט, לפחות, נולדה מסורת, כמו גם בג'ודו, אבל עדיין, אלה ענפים בהם ההצלחה תלויה בכך שהכל יתחבר ברגע נתון עבור אינדיבידואל נתון. שום שיטה ותשתית כמו בדנמרק או קרואטיה הקטנות, בטח לא כמו במדינות הגדולות ממש.
 
למעלה