חס וחלילה, למה זילזול????
זה תמיד החמיא לי, ואני נהניתי מהחיזורים. לזלזל באנשים? למה?
זילזלתי רק כשהם היו מגעילים והתנהגו באופן וולגרי ודוחה.
מי שמצא חן בעיניי מצא חן בעיניי, לא ציפיתי ממנו שיוכיח לי שום דבר. למרות שהייתי מחוזרת, זה לא גרם לי להאמין שהשמש זורחת לי מהתחת. אם מישהו שאהבתי עזב אותי, מש לא חשבתי "לא נורא יבוא אחר". אהבתי אותו ונשבר לי הלב, כמו לכל אישה שמישהו שהיא אוהבת לא אוהב אותה יותר. גם רוב חברותיי לדעתי היו מחוזרות, אני לא יודעת אם יותר או פחות ממני.
אני חייבת לציין שעכשו, כשאני כבר בת 46 - גברת מבוגרת- וכבר לא מסתכלים עליי ברחוב, זה לא מזיז לי ולא חסר לי בכלל. אולי כי אני בזוגיות נפלאה ומספקת ובשבילו אני האישה היפה והמוצלחת בעולם, אבל לדעתי זה יותר בגלל שבשנים המעצבות שלי, בנעוריי ובשנות העשרים, שבעתי מחיזורים ולכן יש לי בטחון עצמי בשמיים גם היום.
