אז איך היה?
תלוי באיזה רזולוציה שואלים - במיקרו או במאקרו.
במאקרו - חוויה מעניינת לכל המשפחה. ההורים שלי נהנו מההליכה פחות או יותר, בת הזוג הפגיזה ואחי ובת הזוג שלו שרדו את ה-6 ק"מ. וחוץ מזה שעתיים בקופסאת פח עם המשפחה לכל כיוון וקפה בבית קמה בדרך הלוך.
במיקרו - 21 ק"מ, אחלה ארוכה שבועית, חותמת על הקצב הזה כל שבוע. הדזרט צ'אלנג' זה אירוע שרציתי להשתתף בו מאז שהוא התחיל וטרם יצא. בחניון נחל פרצים הייתי בפעם האחרונה בחנוכה דרום בי"ב, הזכיר נשכחות. אבל (כמו שכבר ידעתי והתעלמתי קצת) ריצת שטח זה לא כוס התה שלי בפרט לא בלילה. היה לי לא קל. בהתחלה הדופק שלי השתולל למרות שנסיתי להאט והיה לי קשה להסתגל לקור שבתכלס' לא היה כזה נורא.
רציתי להגיע לק"מ 6-7 ששם בדרך כלל אני כבר משייטת. בפועל ק"מ 9 שהיה בתוך נקיק היה לי לא פשוט בכלל (לטעמי גם בחלק הזה וגם בק"מ האחרונים היה אפשר לסמן קצת יותר) ואז רק רציתי להגיע לק"מ ה-11 כדי לעבור את החצי. רק ביציאה מהנקיק בק"מ העשירי קצת הוקל לי אבל ק"מ 13 היה פשוט לא נגמר והרגשתי שאני דורכת במקום. דווקא אחריו, בשליש האחרון, הצלחתי לתפוס את הקטע ולהסתדר ולגלוש פלוס מינוס עד הסיום.
התוואי של העיקולים והאבנים היה לי לא פשוט, כולל השתטחות אחת עם כמה מכות יבשות בק"מ ה-20 (באיזשהו שלב ידעתי שמתישהו אני אפספס ואמעד השאלה הייתה רק מתי וכמה זה יכאב). בניגוד להר לעמק שכמעט לא השתמשתי בפנס ראש פה זה היה מאסט מבחינתי (למרות שלא חייבו). ממה שאני הרגשתי הארגון היה מתוקתק - החולצות במידות שהזמנו למרות שבאנו לקחת רק ממש לפני הזינוק, הסנדוויץ' בסיום היה טעים, היו מים בסיום (אולי היה מקום לעוד נק' מים במסלול). לא יודעת אם אני אחזור על החוויה גם בגלל הריצה שפחות מתאימה לי (חובבת אספלט ואור שכמותי) והמרחק שהוא פקטור.