תמיכה בבן זוג
אני והוא הכרנו בצבא...
אז שנינו היינו במחלקת המחשבים, ודיברנו על זה שכשנשתחרר, נלך ללמוד ביחד הנדסת תוכנה בטכניון, ונעבור לגור ביחד.
אני השתחררתי לפניו, והתחלתי לעשות את הדברים הרגילים, קצת עבודה, פסיכומטרי, קבלה ללימודים... ו... התקבלתי!
הוא השתחרר, אבל לא מיהר ללמוד... הוא התקבל למקום עבודה טוב בהייטק (בזכות השירות הצבאי שלו)....
והוא עובד שם כבר כמה חודשים...
לפני כמה ימים דיברנו על העתיד, שאלתי אותו עם יד על הלב האם הוא באמת עדיין רוצה ללכת ללמוד בטכניון, כי זה לא נראה ככה...
והוא היה כנה איתי... אמר לו שלא בא לו כבר ללמוד. הוא חכם, הוא יכול, אבל לא בא לו על זה. הוא עובד במקום טוב, ורואה כמה עבודה ולחץ יש, איך משאירים אותו שעות נוספות כל יום, הוא עובד 12 שעות ביום...
הוא אומר לי,
"אני לא רוצה לקרוע את התחת 4 שנים, להתקבל למקום עבודה זהה, ובקושי להיות בבית, בקושי להיות עם המשפחה.
אני רואה את אבא שלי, שחוזר כל יום בערב, אוכל, מתקלח, והולך לישון, בלי לדבר יותר מידי עם אף אחד.
אני לא רוצה את החיים האלה.
אז אולי תהיה לי משכורת טובה, ובית גדול, ונהיה עשירים... אבל איך אני אוכל להנות מהם?"
"אז אתה רוצה לא ללמוד?" שאלתי אותו, קצת נבהלתי, כי ככה חינכו אותנו, שמי שלומד מצליח.
"לא בקרוב..." הוא אמר לי.
"תפסיק לחרטט אותי." אמרתי לו. "אני מכירה אותך מספיק זמן. זה לא שאתה לא רוצה ללמוד, אתה לא רוצה ללמוד הנדסת תוכנה. אבל.... אתה מאוד רוצה ללמוד פיזותרפיה. אתה אוהב ספורט. אתה מבין אנטומיה, אתה אוהב לעזור לאנשים. וזה מה שהלב שלך רוצה.
בכל פעם שאתה מספק לי על החבר שלך שהלך ללמוד פיזותרפיה, העיניים שלך מנצנצות."
הוא חייך ושתק.
"אבל איך זה יביא כסף הביתה?" הוא שאל אותי.
"אם זה מה שיעשה אותך מאושר... מה אני צריכה בחור שהולך ללמוד הנדסת תוכנה, ושונא את החיים שלו?" שאלתי אותו.
הוא חייך.
"אני מפחד להכשל בזה." הוא אמר לי.
"לא." אמרתי לו. "אתה מפחד להבין שזה מה שאתה באמת רוצה, וזה מה שאתה באמת יכול להיות טוב בו... אתה מפחד שלא יתמכו בך, שאני אגיד לך שזה לא טוב... כי זה לא זוהר כמו הנדסה."
ביררנו קצת על תואר ראשון בפיזותרפיה... תנאי קבלה באוניברסיטאות... הוא חשב אולי להתחיל לקחת כמה קורסים בפתוחה לראות אם זה מעניין אותו...
ופה מיצינו את השיחה.
*
היה לי מאוד קשה לתמוך ברעיון הזה...
שוב, כי חינכו אותי שמי שלא לומד הנדסה, לא מצליח.
מפחיד אותי שיהיה קשה למצוא עבודה, שנחיה בתת תנאים, הרי המשכורות של פיזותרפיסטים לא וואו בימים האלה.
אבל הבחור חולם על זה, וחושק בזה... אז מי אני שאעצור בעדו?
אבל... איך מתנתקים מכל החששות האלה? ותומכים בו בלב שלם?
