פרק עמוס כל רע.
גם אני מרגישה כמו מייגן, אבל האירוניה היא שאני מרגישה כלפי קופירייטרים את מה שהיא מרגישה כלפי שחקנית. גם אני ויתרתי מהר מדי ולא ניסיתי, אבל לקבל דווקא את העבודה שהיא עוזבת...
חוץ מזה, דון ממשיך להתרסק ולהפוך לסבא לא רלוונטי בעולם צעיר ומשתנה (שמעז, לא עלינו, לחלום ולרצות להגשים ולא רק להתפרנס), ואני באמת מתקשה להבין איך הוא ייצא מזה. רמיזות המוות הולכות ומתגברות ולדעתי אפילו פגי מתחילה להטיל ספק במקצוע שלה (ראיתם את המבט שלה כשסטן דיבר על היינץ?)
מבחינתי, ההיילייט של הפרק היה השמעת השיר של הביטלס. זה גם משהו שלא קורה אף פעם וגם כל כך התאים - לתקופה, לנושא של הפרק, לשינויים. זה היה מושלם ולדעתי שווה לגמרי את הכסף. צרחתי בהתרגשות כשזה קרה, נראה לי שכל מעריץ מד מן שהוא גם מעריץ ביטלס העריך את השילוב האדיר והחד פעמי הזה.
ורורי!!!!!!!!!!!!11