||
סוף דבר ועדיין לא נגמר

||
סוף דבר ועדיין לא נגמר


אלו היו שבועיים קשים ומתישים עבור בת חן בנה וגם לי.
שבת בבוקר, שבוע סוכות אני מקבל שיחת טלפון בביתי
בת חן מעבר לקו... בוכייה, מותשת ומבוהלת.

בת חן בן זיקרי, נכה מלידה בגפיה, אם חד הורית לבנה ריף בן ה-11
ילד יפה תואר, נבון ועם יכולת וורבאלית מעולה שאף הוא נפגע
מאותה פגיעה נוירולוגית מולדת.

בת חן, מתניידת זה מס' שנים בעזרת כיסא ממונע שנרכש ע"י משרד הבריאות. אלא שהפעם לא צלח החיבור בין בת חן לבין הכיסא הממונע ומסיבות שונות נקלעה בת חן למצבי מצוקה עכב תקלות חוזרות ונשנות.

ביום שישי, חולה"מ סוכות, נתקעה בת חן ביריד המתקיים במדרחוב נחלת בנימין בלב תל אביב רבתי.
טלפונים בהולים לכל העולם ואשתו וארבע שעות המתנה מרטו את עצביה של בת חן שאף בימים של נחת ושלווה אינה שומרת על פאסון וקור רוח..

כהערת שוליים: עד לרגע זה אין כונן תורן לחילוץ נכים התקועים בכג"מ, כפי שיש לרכבי נכים. בפרט בימי שישי, ערבי חג שבתות וחגים.

הגיע שמעון בן חיים מחברת א.ש. כסאות גלגלים, בהוראת משרד הבריאות לנסות לחלצה. תיקן וחזר לביתו ולאחר מס' דקות שוב הכג"מ נתקע.
קראה לו שוב חזר ושוב ניסה לתקן - נאדה, גורנישט ושום דבר. הכיסא ספג הפרשותיה של בת חן שלא הצליחה לשלוט על סוגריה.

ערב שבת, השמש זה שקעה, היריד נסגר, אורות וצללים ונרות שבת נשקפו מחלונות הבתים ובת חן ובנה תקועים, רטובים, רעבים ותשושים והגיע מלאך מושיע. אורן נדב טכנאי של משרד הבריאות. תיקן ובת חן חרדה מתקלה נוספת ואורן מלווה אותה לביתה בפתח תקווה. והחשש התממש: בת חן נתקעת ברכב.

אורן נדב מוותר על ארוחת שישי משפחתי [מלאך אמרנו] ונוטל את בת חן ובנה ריף אל בית המלאכה ברח' מוזס. שעת חצות, בת חן מזמינה פיצה לבנה לאורן ולה ואורן החליף כמעט כל דבר במכללי החשמל ובשעה טובה 02.00 לפנות בוקר, מצליח אורן להניע את מלוא המנועים קדימה ובת חן ובנה נשלחים הבייתה כשאורן שוב מלווה אותם.

בוקר העיר על העיר, תשושה קמה בת חן אל כג"מה ספוג שתן וריחו נידף למרחוק, ואין הפתעה: הכיסא שבק חיים...

ואז שיחת הטלפון שבת בבוקר יום יפה, אני עם כוס קפה מול המחשב...
בת חן על הקו. מזעיק את שמעון בן חיים מחברת א.ש. כיסאות גלגלים, והוא שולח את בנו עם כג"מ חליפי. כל זאת למרות שכג"מה של בת חן לא נרכש אצלו.

יום א' בשבוע, בת חן שוב על קו פתח תקווה-ראשון לציון ובדרך פורקת את הכג"מ החליפי של חברת א.ש. כיסאות גלגלים.

בחברת ר.שעל מקבלים את בת חן, מציעים לה כג"מ חליפי עד לתיקון התקלות ובת חן בעלת הפתיל הקצר, נוטלת את הכיסא "רק לכמה דקות-לרכוש כריך" ... ומתעופפת לה בחמדה אל עיסוקיה...

טלפונים בהולים אל בת חן ממשרד הבריאות והיא מתנה את החזרת הכיסא החליפי בעסקת חליפין: כג"מ חדש בחברת א.ש. כיסאות גלגלים שרק הם מעמידים כונן 24/7/364 ימים בשנה...יום כיפור מקבלים פטור...

עדיין חול"מ סוכות, פוסט בפייס עם הבטחה עם שחר לבוא אל משרד הבריאות להיאבק על כג"מ חדש ותקין.
בין לבין, שיחת טלפון בהולה אל עוזרו האישי של פרופ' רוני גמזו מנכ"ל משרד הבריאות והוא מזעיק את דלית רומם מביתה אל משרדה.

יאמר לזכותה של דלית מהיכרות אישית: פיזיותרפיסטית מנוסה, אשה טובה ורחומה העושה מלאכתה נאמנה ובמסירות אין קץ.
פגשנו אותה במשרדה והיא התרגשה למראה ריף בנה של בת חן והקשיבה בתשומת לב ראויה לתלונותיה של בת חן והבטיחה לדון בנושא באותו שבוע... אך דרשה בתוקף "סעי לר.שעל והחזירי את הכיסא החליפי שנטלת ללא רשות".

בת חן, ריף ואנכי שוב בדרכים. אך לא אל ר.שעל... היא מחזירה אותי למעוני ...

ואז גמלה בליבה החלטה לשבות בסמוך לביתה הפרטי בהחלט של חה"כ יעל גרמן שרת הבריאות בהרצליה. פוסט נוסף וקריאה לבוא להשתתף בשביתה. הגיעו כמה וגם מגן דהרי "הלוחם בדרכים" מנכ"ל לאהו"ב על אופנועו.

השרה, אשה נאה, מטופחת ובעלת ניסיון עושה טעות טקטית. במקום להקשיב מס' דקות להוכיח חמלה, היא מביעה את זעמה על ההפגנה בסמוך לביתה הפרטי. אבל, בכל זאת נטלה את המכתב המופנה אליה.

בחצות החלטנו להחזיר את ריף, המטפל ואותי הביתה. בת חן החליטה שהיא ממשיכה לשבות מול השרה. אני החלטתי שאני לא ממשיך לשבות ומתחיל להיאבק מהבית, בטלפון, בפייס ובמייל...

עשרות שיחות טלפון, ניסיון הדברות עם דלית רומם ולשכות המנכ"ל ושרת הבריאות, חשתי שיש תזוזה אבל בתנאי שבת חן תפסיק את השביתה בסמוך לבית השרה.

בת חן, כבת חן לא עושה חשבון לאף אחד ממשיכה בשלה ואז היא מקבלת איום: ניטול את בנך יחידך אל משפחת אומנה... כללי המשחק משתנים...

אני פונה אל רונן איצקוביץ מנכ"ל ר.שעל ובינתיים מגיע עם בת חן אל ר.שעל והוא מסכים להשאיר ברשות בת חן את הכג"מ החליפי יחד עם הכג"מ שתוקן בבתי המלאכה של החברה. מצאתי אדם רגיש וקשוב. חשתי בשיחה עם רונן שאף הוא קץ בכל המאבק ורוצה לסיים את הסאגה האומללה עם בת חן וכג"מה.

אמש, שבועיים לאחר שנתקעה בת חן במדרחוב נחלת בנימין, הגיעה הבשורה, הגורמים ר,שעל ומשרד הבריאות החליטו ליטול את הכג"מ הסורר ולרכוש כג"מ באותו מפרט בחברה אחרת.

היה מה-זה-קשה לשכנע את בת חן שאיבדה את אמונה בארגוני נכים ובמשרדי ממשלה, לשוב אל ביתה ולקבל את השבת יחד עם בנה ריף..

ועכשיו יש להמשיך במאבק להעמיד כונני שירות לכג"מ 24/7/365 כפי שניתן לרכבי נכים...


תודה על השיתוף על האמפטיה
תודה לשרה ולצוות משרדה
תודה לרונן איצקוביץ.

שבת שלום

אברהם יוסף סְלוֹמַה
Abraham Josef Sloma

יו"ר

אנשי"ם – ארגון נכי שיתוק מוחין ע"ר 58048474-9
מאיר בעל הנס 24, רמת-גן 364 52
אתר: WWW.ANASHIM-CP.ORG.IL

טלפקס': 11 10 676 03
נייד: 084 43 63 054
ביפר: 04 08 756 03
דוא"ל: [email protected]
http://www.facebook.com/group.php?gid=392785109578...

ח"ן העמותה : 106978 בנק הפועלים סניף 546
לעמותה אישור ניהול תקין.
לעמותה אישור 46 למס הכנסה
 

או ריסה

New member
זאת צריכה להיות כתבה לטלוויזיה.

זה מצמרר, מזעזע ובעיקר מבזה את נותני השירותים הקשורים לכסאות גלגלים.

כול אזרח, שעומד על רגליו לא מסוגל להבין את זה שיושב בכיסא גלגלים - דבר בסיסי ביותר לחיי היומיום.

האם לא היה פשוט יותר לתת לה כיסא חדש במידי במקום לגרום לה להוציא אנרגיה והשפלה מבזה.

לאן נעלמה החמלה והאמפתיה?


ולך אבי, מגיעה מדליה על מעשיך !
 

ריטהלה

New member
אבי תודה על השקיפות. הדו"ח היה חשוב

אכן, בעמקי מחשבותי היתה לי תחושה שזה הוא הסיפור האמיתי, ואנני שמחה, למען כל הנוגעים בדבר, שכך היה.
סיפור אומלל, עם צירופי מקרים אומללים גם הם כשהניפגע העיקרי, בת חן ובנה.
*לא אוסיף מילה, כי כל המוסיף - גורע*
 
אנחנו לעולם לא מקבלים חופשה מכסא הגלגלים!!!

אבי יקר,
אתה אדם ענק
רוצה להודות לך על כל עזרתך
גם בפועל, גם מאחורי הקלעים
על כל מכתב ששלחת
על כל שיחת טלפון שקיימת
ובכלל
על שאתה קיים
אדם כמוך ראוי שיעמוד בתפקידים כמו שר הרווחה או שר הבריאות
תבורך בכל מכל כל
בת חן בן זיקרי.
 
למעלה