מתחילים!
אז בואו נדבר קצת על
SIN CITY של פרנק מילר...
באותו הרגע שראיתי את סדרת הספרים הזו לראשונה, ידעתי שאני חייב לראות מה הולך בפנים.
כמובן שמה שמשך אותי זו האמנות שהייתה די יוצאת-דופן עבורי, ונראה לי שגם עבור עולם הקומיקס בכלל.
באינסטינקט ראשוני, אני תמיד מעדיף קומיקס צבעוני על גבי שחור-לבן, במיוחד בספרים מרובי עמודים, שם המחסור בצבעים מביא אותי לשעמום.
אבל כשנעשה שימוש נכון ומיוחד בשחור-לבן, כמו במקרה של
SIN CITY, אז כמובן שדעתי משתנה.
מילר לא משתמש רק בשחור כדי ליצור דימוי, אלא עושה משחק בין השחור והלבן לסירוגין כדי ליצור דימויים שהעין של הקורא משלימה לבד.
כמובן שהיו פעמים (בודדות, אבל היו כאלה) שהיה לי קשה יותר לפענח מה נמצא בציור, אבל לרוב זה הולך לו.
אני גם חושב שבסיפורים הראשונים האמנות יותר מוצלחת מאשר באלו האחרונים. אני גם מעדיף את אלו שהם בשחור-לבן מלא, בלי צבע בכלל (חוץ מאשר
That Yellow Bastard, שם הצהוב באמת מרגיש הכרחי).
בקשר לכתיבה והסיפור- אישית, אני אהבתי. אבל אני יכול להבין אנשים שפחות יתחברו לזה.
מילר מספר בסגנון פילם נואר קלאסי, ולפעמים אפילו קלאסי מדי, אבל ברגע שנכנסתי לאווירה פשוט זרמתי עם זה.
מצד אחד, קצת התיש אותי בהתחלה עמודים מרובי טקסט לצד איורים בודדים, אבל עם הזמן גם התרגלתי וגם קיבלתי פיצוי הולם בעמודים מלאי איורים ואקשן עם טקסט מינימלי.
נדמה שהדמויות בסיפורים נופלות לסטריאוטיפים ידועים וכביכול נדושים, אבל לטעמי מילר מצליח לקחת אותם למקומות מעניינים וליצור סיפורים סוחפים וגם מפתיעים.
ממש אהבתי את השימוש בכמה דמויות חוזרות לאורך הסיפורים, והשילוב בין ההתרחשויות, זה באמת עוזר ליצור עולם שלם שהקומיקס מתקיים בו, וגם גורם לקורא (או לפחות זה גרם לי) לחזור לקומיקסים קודמים כדי לראות איך הדברים משתלבים זה בזה.
לסיום, אני אתן התייחסות שלי ל
סרט הראשון שכבר יצא על בסיס סדרת הקומיקס.
אני חושב שבסרט נשמרה אמינות ממש גבוהה לקומיקס (וזה מן הסתם הודות לעובדה שפרנק מילר היה מעורב ממש בעשיית הסרט), ויחד עם זאת הצליחו לתת תחושה של הצדקה למעבר לפורמט קולנועי.
זה קודם כל מתבטא באפקטים שהשתמשו בהם, אבל גם בשחקנים טובים שנבחרו לגגלם דמויות לא פשוטות.
רוב הדיאלוגים בסיפורים של
SIN CITY אולי עוברים את מבחן הקריאה, אבל לשמוע אותם מדוברים מוריד הרבה מהאמינות, ורק שחקנים ברמה גבוהה יכולים להעביר אותם באופן הנכון, כמו שהיה בסרט.
לסיכום, אני תמיד ממליץ לקרוא לפחות סיפור אחד בסדרה כדי לדעת אם מתחברים לסגנון האמנות והכתיבה של
SIN CITY, עדיף מהראשונים בסדרה.
ומה אתם חושבים?
