לדבר מאחורי הגב
זה תמיד דבר מכוער.
איך הייתי מגיבה?
נראה לי שאני יודעת שחמותי דברה נגדי--
ולו כדי להסביר את חוסר הקשר ביניננו--
ומן הסתם התירוצים שלה היו: להאשים אותי, או להסביר כמה היא לא יכלה להגיע,
וכמה אני לא מבינה את הקשיים שלה, וכמה אני תובענית,
(מזכירה היא לא עזרה עם הנכדים כשאימי חלתה ושכבה בבי"ח
לא הגיע ללויה ולא לנחם--כאילו בגלל מרחק,
היא נסעה הרבה שנים אח"כ לכל מה שרצתהוהיה חשוב בעיניה)
אמנם לא שמעתי , אבל גם אם הייתי שומעת--לא הייתי מגיבה.
לשתף את בן הזוג ודאי ששיתפתי,
והוא בחר להיות טפלון, לא הגיב לי--לא בעדי, אבל גם לא בעדה.
נראה לי שזו סיטואציה מאוד פשוטה,
כי חמיות אם מסתדרות מדברות בשבח כלותיהן, ואם לא--משקפות את רוע מעלליהן של הכלות,
לא בוחנות את עצמן וטעיותיהן.
ונראה לי שכך גם הכלות.
הבעיה יכולה להיוצר--כאשר מערכת היחסים סבירה ובד"כ בסדר,
ופתאום מגיעה שמועה על ביקורת לא נעימה/השמצה --וזו אכזבה
או הלם. נראה לי שאם יש תקשורת הייתי פותחת את הענין ואומרת
לא בכעס (למרות הכעס והעלבון) שזה לא יפה ויותר נכון פשוט לומר.
גם אז נכון לידע את הבעל. מה הוא יעשה עם זה תלוי באופיו ובמערכת הכללית.
לריב איתו בגללה--בעיני לא נכון ומיותר.
לא יודעת איזה רווח יכול לצמוח מלהטיח בחמות/כלה.--את העלבון וחוסר ההגינות בעשיה כזו. לשוחח ולנסות לישר הידורים--בהחלט נכון לכל סיטואציה.אם זה רק אפשר.
ויש גם להתיחס למעביר המידע--אבל לא נשאלנו.....
כחמות--לא יכול לקרות יש לי כלות מושלמות מבחינתי--לעולם אין לי דבר נגדן.
ואם משהו לא נוח לי --מחבקת ומבקשת שינוי.