לצאת לבלות עם אבי
עד שאבי חלה לא היינו בקשר קרוב.
לאחר שחלה נהגנו לצאת יחד למסעדה בצהריים, פעם הלכנו לתערוכה של צ'יהולי.
כשארגנתי את החתונה אבי בא לטעימות.
נהניתי לבלות איתו
אחר כך נהניתי משיחות הנפש שלנו. הערכתי אותן מאוד ואני נושאת את מילותיו עמי, הן חרוטות לי בזיכרון, אפילו עם האינטונציה בה נהגו
עד המחלה לא יכולנו לדבר. לקראת הסוף היו לנו כאלה שיחות. מלאות בכנות ובאהבה. אבא שלי ניסה לגונן עליי ולראשונה הרגשתי שהוא אבא שלי.
אהבתי לבשל לו ונהניתי כשהיה לו טעים והוא אכל בתיאבון ושיבח את האוכל שלי
אהבתי מאוד את הזיופים שלו בסדר הפסח. היתה לו דרך לזייף שיר מסויים שכל שנה חיכינו לזיוף והוא היה מגזים בכוונה לקול הצחוק שלנו.
בפסח לפני שנה הקלטתי אותו באייפון שרק קיבלתי. כאילו ידעתי בתוכי שזה הפסח האחרון.
עצבן אותי כשאבי היה מעיר לי על הלבוש, שפריט מסויים לא הולם אותי!
כאילו הוא איזה מבין גדול באופנה חח
כשאני נזכרת בכך אני מחייכת
הכי נהניתי בחתונה שלי עם אבא. בכל התמונות רואים אותו מחייך וקורן מאושר.
הוא היה מעורב בהחלטות שלי ודעתו היתה חשובה לי. הוא לא היה אחד שמשתלט אז היה לי נעים לחלוק איתו לבטיי בארגון החתונה.
והוא היה כל כך מרוצה מהאירוע. כל הזמן ציין שעשינו הכי טוב.
אצלנו החוויות המשותפות התגבשו אחרי שאבי חלה ובעיקר בשנה האחרונה. לפני כן לא בילינו יחד.
