היהדות מדירה נשים מאז ומתמיד
אצל החילוניים (לא לשכוח שתנועת החילוניות החלה במאה ה-16, עד אז כולם היו דתיים) מנסים לתת הזדמנות שווה לנשים, נכון שבהרבה מקומות זה עוד לא עובד, אבל לא לשכוח שלנשים ולגברים יש תפקידים מסורתיים שלא קל לשנותם.
אבל היהדות בפירוש מתנהגת לנשים באופן המחפיר ביותר וכל הנסיונות לטעון שהדתיים נותנים כבוד לנשים, זהו שקר מוחלט.
ביהדות החשוב ביותר הוא הגבר, אחריו הבנים,אחריהם הבנות ורק בסוף האשה. (אצל החרדים גם הילדים נותנים פקודות לאמא).
הנושא הובהר והתחדד אצלי אחרי המחקר שבצעתי בתנ"ך.
אז הנה דוגמאות:
1. יהודית
היא היתה אשת חייל אמיצה בערך כמו יעל, והרבה יותר, עובדה שנכתב עליה ספר שלם ולא רק פרק. אבל הוציאו אותה מהת"נך, כי יש כבר דוגמא כזו. גברים גיבורים יספרו על כולם, אבל על נשים יש סלקציה.
2. אשה יולדת
אשה יולדת בן אסורה בקרבה למשך שבועיים, ילדה בת - אסורה בקרבה משך חודש.
מה שלא ברור זה למה האפליה הזו, ומצד שני (אני לא יודע, אף פעם לא ילדתי) אף אחד לא מתחשב באשה.
אולי היא עברה לידה קשה והיא צריכה יותר זמן כדי לחזור לשיגרה ?
3. בת
מי שזקוק לכסף, בתנאים מסויימים יכול למכור את בתו. את בנו לא.
4. הרמב"מ והנשים
הרמב"מ קבע שאשה חייבת לשרת את בעלה ולעשות מה שהוא דורש ממנה (כולל מין) ולא, זכותו של הבעל להשתמש נגדה בכח.
הרמב"מ קבע שאשה מוטב לה שתשב בפינת ביתה ולא תצא מחוץ לבית אלא פעם או פעמיים בחודש למטרה שאישר הבעל (כמו ללכת לרופא).
5. שושנה והעלילה.
ישנו בספר דניאל פרק 13 . אל תחפשו אותו כיוון שבתנ"ך שהודפס בארץ הפרק נמחק. שם מסופר כיצד שני אנשים חשובים ראו אשה רוחצת בחצר (כך היה נהוג אז) ודרשו ממנה לשכב אתם אחרת ילשינו עליה לבית הדין. האשה הנשואה כמובן שסרבה, ואז הם העלילו עליה בבית הדין שראו כשהיא רחצה בחצר ויצא מהחצר בחור צעיר סמוק לחיים והולך בעודו מתלבש וסוגר את מכנסיו. מכאן ברור שהוא שכב איתה.
האשה הועמדה לדין ואחרי עדות שני האנשים החשובים ("על פי שניים יקום דבר"), היא הורשעה ונקשרה לעמוד כדי להישרף למוות, אולם דניאל שנקלע למקום, דרש להגן עליה (עורך הדין הראשון) ואמנם הוא הוכיח ששני האנשים שיקרו, והם הועלו למוקד במקומה.
את הפרק הזה מחקו מהתנ"ך, רק מה, שכחו למחוק את הסיפור המופיע בקצרה בספר ירמיהו, עם שמות כל המעורבים.
6. בנות צלפחד
לצלפחד לא היו בנים. הבנות החליטו לפנות למשה ולדרוש את חלקן בנחלה, כי הן זכאיות לירושה בדיוק כמו הבנים.
משה "התייעץ עם אלוהים", והחליט שאמנם הצדק איתן, וכל אחת מהבנות קיבלה את חלקה בירושה.
בכך לא נגמר הסיפור. באו מנהיגי השבט ואמרו שזה תקדים לכך שאם הבנות תחתננה עם גברים משבטים אחרים, יעברו גם האדמות לשבטים אחרים, ושטח המחיה של השבט ילך ויתדלדל. משה החליט, שאמנם הם תקבלנה את חלקן בירושה, אבל הן חייבות להינשא ורק לבן השבט שלהן ולא לאף אחד אחר.
ובכך אנסו אותן להתחתן לא עם מי שרצו, אלא עם מי שירצה אותן בשבט, ואולי אפילו כנישואי נוחות (יש להן רכוש, לא?)
המענין שחוק דומה יש גם אצל המינואים (בכרתים), הרבה לפני שנכתב התנ"ך (בערך 3500 שנה לפני הספירה) אבל שם אין שום קשר לשטח השבט, והחוקים בדיני הממונות ליבראליים מאוד יחסית.
