מתחש״ת
הטוב: אתם לא מבינים מה הלך פה מיום חמישי. לתומי העלתי פוסט לפייסבוק (אני לא מצרפת כי זה סופר אאוטינג אבל אם מישהו כבר נתקל בזה אי שם אתם וודאי מזהים), בקשה להמצאת מתקן לניוד הביפאפ איתי בבית. תוך שעות זה נהיה ויראלי, קיבלתי בפועל מעל 60 הצעות הירתמות למשימה. בוגרי עיצוב תעשייתי, בוגרי הנדסת מכונות, קלינאית תקשורת, מתנדבים מרפא״ל, קבוצת רובוטיקה, מהנדס אלקטרוניקה, אדריכליות ומעצבות פנים, אפילו לארה״ב הפוסט הגיע! מדהימים, אחד אחרי השני השאירו אותי בלי מילים. זה כל כך מחזיר את האמון באנושות, דווקא עם כל מה שקורה מסביב. אז מה הולך להיות הפיתרון, אתם שואלים? אני הולכת להשתתף במייקתון הקרוב של TOM, שם צוות רב-תחומי ייצר מה שיענה על הצורך. זה כל כך מרגש. אני כמעט לא מאמינה שזה הולך לקרות. חלום.
הפחוטוב: יותר מדי. פרקי הזמן שהגוף קופא הולכים ומתארכים וזה מגיע יותר ויותר לבית החזה. מה שאומר תלות גדולה בביפאפ ויותר מדי זמן לשרוף בשקט בלי לזוז. כל כך הרבה סבלנות צריך כדי להתמודד עם הגוף הזה. בגלל זה פישלתי לגמרי בעבודה שהגשתי ממש באיחור. שבוע חסר תועלת במובהק. מה עוד? אמא אושפזה שבוע שלם, לא היה קל אבל לפחות היא שוב בבית. מזג האוויר. חיסון. וכמובן המצב הביטחוני. רק תבחרו.
יצור השבוע: כל מי שהתגייס, תמך, שיתף, הציע לעזור עם ניוד הביפאפ. עם ישראל היפה. כל כך מרגש, זכיתי.
ספר השבוע: ממשיכה עם ״השלהבת המסתורית של המלכה לואנה״ / אומברטו אקו
מאכל השבוע: גם זה לא כל כך הלך… מזון רפואי בצורת פודינג, מזל שהמציאו אותם.
מה התכנית לשבוע הקרוב? ביום ג׳ תור לרופא ריאות, יהיה עליי לקום ב-7 לפנות בוקר, אוי לזוועה.
תקווה לשבוע זה: בלי פיגועים אפשר?
חיוך / קישור / סיפורון / היפופוטם ננסי: האמת, אני
מבינה אותו
שיהיו לנו ימים יפים ומנוקדי חיוך
סיגל