משום מה נקאנו החליטה שאיש המסתורין שלנו, טצונו, הולך לרצוח אותה כמו שהוא רצח את טאמורה. אין עדיין שמץ של הוכחה, כמובן, שהוא עשה את זה. וגם אם יש לו מאפיינים של סטוקר, זה עדיין לא אומר שהוא הולך לרצוח אותך. אבל זהו, היא הגיעה למסקנה וזהו. ומילא זה. זה שהיא נלחצה כשהיא שמעה אותו מדבר אליה בחושך וראתה אותו מתקרב, ועשתה ״ויברח״, ניחא. אבל למה כשהיא בבית שלה, עם הטלפון שלה ביד, היא בכזו היסטריה שהיא מתקפלת בתנוחה עוברית ומחבקת את מגבת המטבח?
והיא כל כך בטוחה שהיא הולכת למות, נראה לי אפילו באותו תאריך, שהיא גם מחליטה לסרב סופית להצעת הנישואין של יוהיי. כל הסצינה הזו שבסוף הפרק סובלת מתסריט גרוע. הבחורה אומרת לך לא, אז אתה תופס אותה ומנשק אותה בכוח? מה הקטע? זה לא ארו-מנגה, שם כפיה נחשבת לדבר רצוי.
בכל מקרה, הקטע של הסירוב שיעשע אותי, בגלל שהיא שומרת בקפדנות על הכלל היפני: התנצלות היא התנצלות בלבד, בלי תירוצים. אם ישראלית/מערבית היתה מסרבת להצעה כזו, היא מיד היתה מתחילה בסדרה של זה-לא-אתה-זה-אני, וכל מיני הסברים על זה שאין לה כרגע כוונות נישואין וזה גדול עליה וכו׳. זאתי משאירה אותו בלי שום הסבר.
אגב, שמתם לב שהם כל הזמן מדברים זה עם זה בשפה מנומסת? אתה רוצה להתחתן עם האישה הזו, ואתה מדבר אליה כמו אל זרה גמורה. איך זה עובד בדיוק? עוברים את טקס החתונה, ובבת אחת משנים משלב דיבור?
אה, והנה התשובה לשאלה הסטנדרטית どうしたの (מה קרה?) - どうもしてない (״לא קרה כלום״). טוב לדעת.
לי מתפתח חשד שבסוף זו ארינומה שגרמה למותה של טאמורה. היא כל הזמן חשדנית ולוחצת לא לדבר על יומי טאמורה. בפרק הקודם כשנקאנו שאלה אותה אם באמת טאמורה נפלה מהמרפסת, אז היא ענתה לה בצורה מוזרה: ״נפלה, אז?״. אבל אולי זה בגלל שלא סבלתי אותה מההתחלה...
