לא היו הרבה התפתחויות חדשות בפרק הזה, אלא יותר הרחבות למה שראינו בפרק הקודם. האמת היא שחשבתי שעניין השכנה המתעללת יתגלה רק בשלב הרבה יותר מאוחר של העלילה, אבל עכשיו בעצם ברורה הכותרת של הסדרה כולה. עד עכשיו ראינו רק את ה"פריטר", מעכשיו אנחנו מבינים למה הוא רוצה לקנות בית.
בינתיים האבא מפריך את כל תחזיותיו של tweedle dee. מפרק לפרק הוא רק נעשה יותר בן-זונה. הצורה שבה הוא מתנהג לאשתו גורמת לי לחשוב שאם כבר היא עוברת דירה, עדיף לה להשאיר אותו בדירה הישנה. שיתמודד עם השכנות לבד ויצעק עליהן שזכותו לעשות מה שבא לו עם הכסף שלו.
מה שכן, מנקר בי איזשהו ספק לגבי השאלה אם הבחורה שהוא פוגש היא המאהבת שלו. הקטע הזה עם לתת לה כסף לא מסתדר לי עם מאהבת. כן, מאהבת זה עסק יקר, אבל בדרך כלל מדובר בשווה-כסף: מלונות יקרים, תכשיטים, מסעדות וכו'. וגם אף אחד לא מתנצל בפני המאהבת שלו ש"מצטער שאין לי יותר". אולי היא איזו בת-מחוץ-לנישואין שלו? או מנישואין ראשונים?
איזו באסה לחיות ככה ב"חברה של עקרות הבית". היה לי מספיק מחרמות, נידויים ומלכות כיתה בבית הספר היסודי. למה הדברים האלה צריכים להיגרר אל עולם המבוגרים? אני יכולה להבין סכסוך שכנים, שאחד מתלונן שהשני עשה לו ככה, והשני טוען שהשכן לא מתחשב, והסכסוך מתדרדר עד כדי ניקוב צמיגים הדדי. זה עניין יותר של איך כל אחד רואה את הצדק שלו. אבל הקטע הזה של חבורה שלמה, בהשפעת "מלכת הכיתה", שמתעללת באדם אחד. גועל נפש. האם זה רק משהו בסדרה או שזה מבוסס על מציאות?
מעצבן אותי שאצל הרופא, כולם משוחחים ביחד, והרופא נותן הוראות לאמא, ואז מוציאים אותה והוא נשאר לדבר עם המשפחה. הלו? היא הפציינטית, מה אתם מדברים מאחורי הגב שלה? מה אתם משאירים אותה לבד ובידיעה שיש אינפורמציה שלא חולקים איתה? מה היא, קטינה?
בפרק הזה מגלים שמיס פרפקט מסתירה (לפחות מאנשים חדשים) כתם אפל בעברה: כנראה שהיא גרמה לתאונה שגרמה למישהו לנכות או אפילו מוות. או לפחות היא מאשימה את עצמה בזה. בטח בפרק הבא נגלה בדיוק במי מדובר ולמה.
הקטע הזה של "מתי אתה נעשה מבוגר" קצת הצחיק אותי. זה נכון שיש אנשים שמתנהגים כמו ילדים גם כשהם מעל גיל צבא (ואני לא מדברת רק על להריץ קטעים שטותיים. אני מדברת על להתנהג בחוסר אחריות ובחוסר עצמאות, להתעלק על אחרים ולהאשים אחרים) אבל מצחיק אותי שהם מגדירים את המעבר מילד למבוגר על בסיס עבודה. נו, יפנים.
לפחות האחות לא לוקחת את החותנת שלה יותר מדי בלחץ. "היא כתבה לו בעצמה את החיבור", היא אומרת לסייג'י. אבל איזה דוד מעאפן הוא סייג'י? אומר לילד בפרצוף שאין דבר כזה גיבורי על, ושלהיות מבוגר זה לעזוב את החלומות ולהסתגל למציאות. כמו להגיד לילד אמריקני "סנטה קלאוס לא קיים".
