באיחור מה, אבל מאחר שלחלקכם היתה הצתה מאוחרת לגבי הפרק הקודם...
הפרק הזה מזכיר קצת משחק של סולמות וחבלים. אתם יודעים, כשמגיעים לחבל (הממ... במקור זה היה נחש) שלוקח אתכם כל הדרך חזרה למשבצת הראשונה. סייג'י, שכבר היה בדרך לאותו ראיון שני שהיה אמור להצליח בו, נאלץ שוב לעזוב עוד לפני הראיון. לרגע חשבתי שלנוכל יש איזשהו סוג של מצפון, וכשהוא ראה שהלקוחה שלו סובלת מהתקף הוא החליט לעזור לה. אבל לא, הוא נשאר שם בעיקר בגלל החוב. למה הוא לא התקשר לאבא אלא לסייג'י? ממתי נוכלים לא לוקחים את הכסף מראש? לאלוהי התסריטאים פתרונים. אבל בכל מקרה, האמא חוזרת למצבה הראשוני - גומננסאי, גומננסאי...
בעקבות הסיפור הזה גם מערכת היחסים המשתקמת-איכשהו עם האבא חזרה והידרדרה. האבא שוב מפגין חוסר אנושיות בסיסי כשהוא מתעצבן על סייג'י במקום על הנוכל, ושם את העבודה של סייג'י במקום הראשון במקום את מצבה של אשתו. "אני לא מבזבז כסף על עורך דין! אתה לא הלכת לראיון העבודה בגלל האופי החלש שלך!" חזרנו לפרק הראשון...
למה עורך דין, למה לא משטרה, זה מה שאני רוצה לדעת. מדובר בנוכלים ברורים, במסיג גבול שנכנס לבית של אישה חולה, ריבונו של עולם. ולמה אחרי זה סייג'י מחליט לשלם לו במקום להגיש תלונה ו/או לתבוע לו את הצורה? רבאק, עבדת קשה בשביל הכסף הזה. יש עוד מאות זקנות שהנוכלים האלה ירמו. והחולרע ניצל את אמא שלך, לעזאזל.
ולמה הוא לא אומר לאבא שהסיבה לכך שהוא עזב את ראיון העבודה לא היתה הרמאות, שהוא עוד לא ידע עליה, אלא העובדה שהיה גבר זר שהתקשר אליו מהטלפון של הבית?
אצל האחות, שוב חזרנו לפרק הראשון. בהתחלה נדמה שהנזיפה שלה בחותנת הניבה פירות. אמנם בעלה נוזף בה, אבל החותנת מחליטה שהיא באמת לא יודעת מספיק על הנושא, ונראה שהיא הצליחה לחנך אותה במשהו. אבל אז זה חוזר אליה כמו בומרנג: החותנת מפעילה מניפולציה על הילד, ואחרי זה שוב נוזפת בה שהיא לא מבינה מה זה להיות "נגאטה קיי", שהיא רק "התחתנה אל תוך המשפחה", ויורדת על כל המשפחה שלה אחד אחד.
כאילו שהחותנת בעצמה לא התחתנה עם ד"ר נגאטה האבא בדיוק כמוה.
אגב, הבעל שלה עיצבן לי את התחת. הוא תומך באמא שלו ללא סייג, נוזף בה כאילו שהיא כפיפה שלו, וגם אומר לה שהוא רוצה שהילד יהיה רופא ושהוא לא יכול לטפל בזה בעצמו אז הוא משאיר את זה לה. ואני חשבתי שהיא התחתנה איתו בגלל האופי.
וכמובן, גם התוכניות של סייג'י חוזרות למשבצת הראשונה. עד שהוא חסך את ההייאקו-מאן הזה, זה בדיוק (אהם) הסכום שהנוכלים לקחו מאמא שלו.
וגם הבחור שלנו מאוסאקה זוכה לרגרסיה, וחוזר למצב שהוא לא רוצה שהבחורה תבקר אותו כי הוא לא יכול לתמוך בה. היא מציעה שהיא תעבוד והיא תעשה אותו מאושר ולא להיפך - שזו הצהרה מאוד פמיניסטית מבחורה שלפני דקה ורבע רצתה לתפוס לעצמה איזה סרארי-מן או עדיף עורך-דין, כדי "שיוציא אותה מהחיים האלה", יעני עבדה על להיות נערה-במצוקה-שאביר-מציל-אותה, ופתאום היא רוצה להיות אשת קריירה שמאחוריה בעל עקר בית. המממ. הוא אומר שהוא מרגיש שאין לו כלום לתת. אז היא מתעצבנת והולכת. רגע, מה? מילא אם הוא היה אומר משהו כמו "אותי אף אישה לא תפרנס" או משהו מעצבן כזה. אבל העובדה שבן אדם נכה מרגיש מדוכא מרגיזה אותה? עד כדי כך שהיא משאירה אותו שוכב על הרצפה? טוב, היא אף פעם לא היתה גאון גדול.
אבל בכל זאת יש לנו התקדמות בפרק הזה: סייג'י הולך ומדבר ישירות עם השכנה. ועל הדרך מגלה שהיא גם זו שאחראית להגעתו של הרמאי (ועדיין אתה לא הולך לתבוע אף אחד? אף על פי שכרגע אתה לא יכול לעבור דירה כי שילמת הייאקו מאן לנוכל?), והבן שלה גם הוא מדבר איתה ישירות ומאשים אותה בזה שהיא לא עשתה שום דבר למענו אלא רק למען עצמה. עוד התקדמות היא שסייג'י מודה בפני עצמו (ובפני הבחור מחברת התעסוקה) שהוא מעוניין במנאמי. רק שהיא בדיוק החליטה לעבור לעבוד במחלקה של מר ימאגה, שנראה שהתקררה דעתה ממנו קצת.
הקטע הקומי של הפרק הוא הקטע שבו סייג'י פוגש את מר בחור מהתעסוקה במקדש. דבר ראשון, הוא לא זוכר כמה פעמים מוחאים כפיים (אפילו אני זוכרת את זה, ואף פעם לא הייתי במקדש שינטו). דבר שני, מסתבר לנו שהבחור אמנם חזק בנושא מציאת עבודה, אבל חלש בענייני מציאת בחורה. 23 אומיאיי! ואז, כדי לא להרגיש מבואס, הוא מתחקר את סייג'י, ומודיע לו שבעצם גם הוא דפוק בתחום, ושניהם יושבים מבואסים על מדרגות המקדש.
