אני מוכרחה לציין שהפרק השני מצא חן בעיני הרבה יותר מאשר הפרק הראשון. ראשית, מר שיניגמי הפסיק להתנהג כמו רובוט! הוא אשכרה מתמרמר, מתנצל, מופתע, מתפדח ונעצב. שנית, היה סיפור מעניין ולא רק ״והיום הקורבן הוא X ומה שהוא רוצה לעשות בשלושה ימים האחרונים שלו הוא Y״.
אז המחברת כן הפכה להיות death note, אבל למזלנו, רק לפרק אחד. בדקתי, אגב, ושיניגמי קון נכתב הרבה לפני Death Note. כך שאם יש כאן חוסר מקוריות, הוא לא של שיניגמי-קון.
צ׳מעו, חברות הביטוח ביפן מה-זה תמימות... אם הם מחתימים מישהו על ביטוח, בלי תקופת המתנה, בלי לתבוע אותו על תצהיר בריאות שקרי, או להכריז שהיתה לו ״מחלה מקננת״, אז כנראה שחברות הביטוח שם מפסידות כספים ולא ברור איך הענף מחזיק מעמד...
וואי, איך הצליחו למצוא שחקן שנראה כמו האבא של קנטה? יש מצב שאלה השיניים האמיתיות שלו? מסתבר שכשמדובר בגבר, לא כל כך בעייתי למצוא שחקן מכוער...
בסופו של דבר יצא שהבוס של שימה הוא צדיק. זה אומר שלהשפיל את העובד שלך מול כולם באלימות, לקרוא לו ״גרוע מכלב״, לזלזל בו אחרי שהוא כבר עושה עבודה וכו׳ זה לגיטימי לגמרי ביפן.
וברור ששימה חייב למות בסוף. כי מה, לעובד גרוע, שאפילו רימה את החברה שבה הוא עובד, אין באמת זכות קיום. אין לו הרי שום דרך אחרת לקחת אחריות. אז הקטע הזה היה סוג של ספוקו.
קנטה המסכן - לפני שניה איבד אבא, עכשיו הוא מאבד את דמות האב המשנית שלו.
והילדים ששינו פתאום את ההתנהגות שלהם? כן, בטח.
וכמו בפעם הקודמת, גם הפעם קטע הסיום בעולם השיניגמים הזוי לגמרי. לפחות אנחנו לומדים מי איש המסתורין שאמר לשיניגמי לגמבר בפרק הראשון. אז זה הביג בוס. רגע, מה? אם הם כל הזמן היו במשרד של הבוס, איפה כל השיניגמים האחרים? בכל מקרה, הסיפור על זה שהשיניגמי שלנו אחראי לכניסתו של השטן לעולם לא מחזיק מים. למה, אם הוא לא היה מאבד את המחברת אלא מדווח כרגיל וממשיך לנפטר הבא, הוא היה עוצר במשהו את השטן? הרי כל הזמן מדגישים לנו שהוא בדרג נמוך וחסר סמכויות.
אז השטן ירד לארץ. ומה שמדגיש לנו שהוא השטן הוא, כמובן, העובדה שהוא לבוש באופנה אלטרנטיבית.
