אתם מכירים את הציטוט הוא של מרילין מונרו
איך הוא הולך?
If you can't handle me at my worst, you don't deserve me at my best.
משהו כזה. אז יש מספיק הבדלים ביני לבין מרילין - אני כוכב קולנוע וסמל סקס בינלאומי והיא רק עוד חנונית ממושקפת וחסרת כריזמה (או אולי זה היה הפוך? לא מצליח לזכור בשעה הזאת) - אבל, לא אכפת לי, זה נכון לגביי כמו שזה נכון לגביה.
(מצד שני, ברור שזה משפט שאנשים אוהבים לצטט רק כי זה גורם לפגמים שלהם להראות טוב איכשהו - הוא רומז שהמינוס הגדול הוא תנאי שבלעדיו אין פלוס גדול, מה שלא בהכרח נכון.)
אבל, יותר ברצינות, העניין אצלי, הוא, אממ, שאני לא באמת יודע להציג את מה שהייתי רוצה להציג, או להסתיר את מה שהייתי מעדיף שלא יתגלה. הייתי אומר אפילו שאני די שקוף. מספיק מהפגמים שלי נמצאים קרוב לפני השטח. הם מתבטאים בקלות באינטראקציות שלי עם אנשים. בסוף רק האנשים עם הסבלנות מגלים את היתרונות.
מה הביטוי לזה? טעם נרכש? האישיות שלי היא טעם נרכש.
זו הגרסה הקצרה למה שיש לי להגיד.
אבל - כל העניין הזה עם הכרויות ותכונות ופלוסים ומינוסים בעצם מבלבל אותי נורא, ובסוף אתם כולכם צודקים במה שאתם אומרים. אני חושב שלכם יש את הגרסה הסבירה לאיך הדברים עובדים, אבל לא יודע למה, זה נראה לי מוזר ולא נכון לדבר ככה על\אל אנשים, במיוחד כשאדם חושב\מדבר על עצמו. אני אולי כותב את זה במקום שבו זה לא קשור בכלל לנושא, אבל זה מטריד אותי בזמן האחרון (כשאני מנסה את השטות הזאת של אתרי הכרויות בעצמי בפעם הראשונה ונתקל כל הזמן בשטחיות הבלתי נסבלת של הרעיון של להציג את עצמך).
אני חושב שאנשים הם אנשים וזה חסר טעם לא להיות פתוחים עם אנשים שאפשר להפתח אליהם.
אבל זה לא קשור לכלום, ואני שונא את זה שאני כותב עוד הודעה חסרת משמעות באיזה פורום במקום לנסות לפנות ישירות למישהו שיוכל להבין מה אני מנסה להגיד.
(אם אני כבר מדבר על פתיחות, אני איישם אותה מהרגע הזה \ אני מצטער שאני רומז שאין כאן מישהו שיוכל להבין מה אני מנסה להגיד \ שאני מקשקש בלי סוף ובלי רלוונטיות \ שאני מתנצל יותר מדי \ אבל כיף לי יותר לכתוב כאן מלמגירה)
טוב, הנה תשובה ישירה ולא מתחמקת לשאלות של השרשור:
הפלוסים שלי: חכם, נראה טוב, סקרן, אוהב את הטבע, אוהב אמנות, ובאופן כללי בן אדם נחמד.
מינוסים: עצלן, לפעמים אנוכי, לפעמים קצת אפתי, ובאופן כללי חלאת אדם.
בעד להציג: כן, כשזה נעשה בהומור ובחן.
זה היה פחות נורא ממה שחשבתי אבל אני עדיין שונא את עצמי.
