תחזיקו אותי... בבקשה

kisslali

New member
אז כה זה נשמע (נקרא)

את ממש לא מכבדת את בן הזוג שלך
מסכן בן-זוגך
מסכנה הנערה .... הסתם פחות מעניין אותך

ואז לכתוב בסוף: "אני מצטערת אם הודעתי הכעיסה אותך (מאוד מקווה שלא) - אין בי רצון להתווכח"

אולי יש לי בעיה בהבנת הנקרא אבל אני פירשתי את זה כמו ביקורת מוגזמת על זהב ואחריה משפט שמוריד ממך את האחריות : "לא התכוונתי להכעיס" .

יום הולדת חסר משמעות גם לגבי. אני בלי שום בעיה שוכחת את ימי ההולדת של ילדי, של זוגי וגם את שלי. העניין הוא שבמשפחת זהב זה כנראה דבר חשוב.

את צודקת שאין לי מונופול על הגדרת תפקידו של הורה, יחד עם זאת להתעלם מהמחוייבות של הורה כלפי ילד לעשות יותר מאשר נתינה אין סופית נשמע לי כמו סתם משפט מתנצח שאת מעלה כדי להביע עמדה.

אני מתנצלת אם נקראתי מתנשאת, אבל אם כבר כתבת את זה אז זה בסדר שאומר שאת נשמעת מתפנקת ו/או מתחסדת, אני יכולה לחיות עם זה.

והמשפט :"אין לי חשק להתנצחויות" זה שוב: אני אתנצח לי פה בנחת, אכתוב שאין לי כוח להתנצח ולכן אתם אל תגיבו - זה פשוט לא עובד ככה.

כולנו רוצים שיאהבו אותנו ואם זו הייתה שיחה בינך לבין זהב (שאכן אולי בכלל לא כעסה) היא לא הייתה מתנהל על גבי הפורום הזה - פה זה מן דיון פתוח כזה.

שבת שלום, ללי
 
שיר יקירה

בדרך כלל אני קוראת אותך בענין, שכן את מייצגת פה נקודת מבט אחרת ושונה על משפחות מורכבות, ואני מודה לך על כך.
&nbsp
הפעם לא היה לי נעים לקרוא אותך. מעבר לתוכן, הבאת קביעות חד-משמעיות מבלי לדעת כלל את העובדות (שכן אנחנו לא מכירות), כולל "את ממש לא מכבדת את בן הזוג שלך" ו"הבעיה מקורה בדברים לא פתורים אצלך (קנאה שילדיך זוכים ליחס פחות נדיב?)" ואף "אני לא מבינה למה מלבד קנאה זה אמור לעורר כזה כעס" ולאחר מכן חותמת במקבילה של מישהו שנותן לך סטירה ואז אומר "בידידות, כן?". יתכן שלא התכוונת להכעיס, אבל ניתן היה להעביר את המסר שלך בצורה אחרת.
&nbsp
לעניננו: לא מדובר בבת הבית הראשונה שהגיעה לגיל 18, ולכן אנחנו יודעים למה לצפות בגיל הזה. יתכן וניתן "לתרץ" את התנהלותה של הנערה בגילה, אבל יש מגוון התנהלויות רחב בגיל הזה, וצר לי שהיא בחרה (בעבר וגם בהווה) בהתנהגות פוגענית כלפי אבא שלה. יום ההולדת, אגב, היה רק דוגמא למבחר רב של התנהלותה הפוגענית.
&nbsp
מעבר לכך, אני לא מסכימה איתך שאהבה של הורה חייבת להיות אהבה ללא תנאים. כפי שיש הורים שבוחרים להתנתק מבנם הרוצח בעוד אחרים תומכים בו בערבון מוגבל ועוד אחרים תומכים בו ללא עוררין (הדוגמא לשם המחשה בלבד!!), כך כל הורה בוחר את צורת ההורות שלו (לדוגמא: אם שהיא אשת קריירה ורואה את ילדיה בקושי, אבל נותנת דוגמא של אשה שיכולה להשיג הכל, לעומת אישה שבוחרת להיות אם במישרה מלאה), וככל שהילדים גדלים הם לוקחים חלק בעיצוב הקשר בינם לבין ההורים שלהם. הרי גם את, בתור אישה בוגרת, אחראית לפחות ב- 50% לאופי הקשר שלך עם הורייך כיום, לא?
&nbsp
כפי שללי כתבה בתגובה הראשונה שלה אלייך, התנהלות שונה כלפי ילדים הגרים באותו הבית הוא מאד בעייתי. למזלנו מדובר בילדים בוגרים יחסית, ולכן הם בעצמם - גם ילדיי וגם ילדיו האחרים של בן-זוגי - מעלים בשיחות את רגשותיהם כלפי ההתנהלות של אותה הנערה וכלפי דרכי התגובה של אביה ואנו יכולים לדון איתם (כל אחד וילדיו) ולהסביר את עמדתנו באופן מושכל.
&nbsp
ואני דווקא בעד להתווכח. אני מתאכזבת כשמישהו כותב "לא רוצה שיתווכחו איתי" כי הרי מדובר במרחב פתוח, ולטעמי זו אחת ממטרות הפורום, להציג נקודות מבט שונות על אותו הנושא, כי מכל מלמדיי השכלתי, לא?
 

עקשנית25

New member
אני חושבת קצת אחרת...

שהבן של הבנזוג, גם בן 18, ילד מאוד טוב, פשוט אהוב מאוד עליי ועל ידי כל הסביבה, וגם גר איתנו. במשרה מלאה :) עד לגיוס כמעט.
פתאום בגיל 17-18 עניינו אותו רק החברים, רק להיות בחוץ, רק לא בבית.
&nbsp
לבעלי, היה מאוד קשה לשחרר, מאוד!!! איפה הוא, מתי הוא בא, למה הוא לא רוצה להיות בבית, למה הוא רק אוכל מלכלך והולך? היה לו קשה לקבל את ההתבגרות, את העצמאות.
&nbsp
ועוד דבר, משום מה הם לא חוגגים ככ להורים ימי הולדת בכללי. אין קטע של לקנות להורה מתנה או משו. אני הכנסתי את זה קצת. הם גג שולחים סמס :) גם לי :)
אומר לאבא שלו מזל טוב וכאלה :) מאוד פשוט, מאוד "קר" על אף יחס האב החם והאוהב.
&nbsp
אולי זה קטע של גיל, זה גיל מאוד בעייתי, מאוד. אולי לאו דווקא במתכוון.
כי אני בקטע שהכל נגדי :) למרות שלמדתי שככה הם וזה לא נגדי. ככה הם.
&nbsp
מצטערת בשבילו :( ובשבילך :(
 
לא רוע. ולא תקין.

לא שאני יודעת בדיוק כיצד לנהוג - האם להעריך שמדובר פה בנצלנית מקצועית שרוצה רק לקחת כשנוח לה - או שמדובר בבת שאיבדה את הקשר עם אבא שלה.

ההערכה הראשונה שלי היתה הראשונה.
אבל אז נזכרתי בחבר טוב, שגדל בבית נורמטיבי עם שני הוריו ועוד 2 אחיו ותיעב - ממש שנא שנאה עזה - את אבא שלו. מדובר בחבר, שהיה קרוב אלי משך שני רבות, מגיל 20 בערך, ועד 30. דיבר על אבא שלו באופן נוראי. התנהג אליו באופן נוראי. והאב המשיך לאהוב אותו, לתמוך בו כלכלית, לארח את חביו, כולל אותי, במאור פנים בביתו.
כשהחבר נישא, אמרתי לאב, שאני חושבת שכל האהבה והתמיכה הזו בבן היא נפלאה בעיני, למרות ההתנהגות המגעילה של הבן, ושאני בטוחה שהבן עוד יודה לו.
וזה ה שחשבתי אז, כחברה מאד קרובה של הבן.
האם זה קרה - אני חושבת שבמידה רבה הבן מכבד את האב.

בקיצור - אין לי מושג מה נכון. אני חושבת שהאב צריך להמשיך להציף את הבת באהבה ובהזמנות. לא "להחזיר" התעלמות או התנהגות מעליבה. אהבת הורה אמורה להיות מובנת מאליה. (עד מצב של התמכרויות, לפי תפיסתי). האםהוא צריך להמשיך להציף גם ב"חומר" - אוטו, כסף לבילויים - אני לא יודעת.
 
למעלה