אני עובדת 4 שנים בתחנת דלק כמתדלקת ומעוניינת לעבוד גם בחנות לאחרונה אך לא נותנים.
אתמול הייתי אצל פסיכולוגית ודברתי איתה על ההשפלה שעברתי ביון שבת ואתמול.
כאמור בשבת היה לי קטע מאוד מעליב ומשפיל עד כדי כך שהייתי מרותקת לספה עם חום גופני.
ביום שבת לא עבדתי ואני רגילה לעבוד כל יום .
התכתבתי עם המוכרנית בחנות ולפתע היא ציינה שאין לה מחליפה למשמרת ערב והמנהל מחפש בנרות מישהו
שיחליף אותה. אף אחד לא היה זמין או לא יכל. היא אמרה לי שמחוסר ברירה נשארו רק והמתדלקת השנייה לא נסיון בקופה.
אני ששמעתי את זה התמלאתי בתקווה.
היא סיפרה לי שלמרות שהמתדלקת השנייה מתה להיכנס לחנות היא לא יכולה באותו יום לעבוד .
נשארתי רק אני!!
פתאום המנהל מתקשר אלי , ואני כולי "בהיי" עונה לו.
ואז נפלו פניי.
"את יכולה לעבוד משמרת ערב בבקשה? אני שאלתי אם זה לחנות.
הוא ענה שלא הוא צריך אותי לדלק. התחלתי לחקור והוא אמר שיש נפילה בחנות.
הוא רוצה שהמתדלק בן יומיים בדלק יעבוד בחנות ואני יעבוד במקומו בדלק.
הייתי ב-ה-ל-ם!!
ואז התחלטי להתווכח איתו על כך שאמר לי שאחרי החגים הוא הבטיח לקדם אותי לחנות.,והוא אמר "רק חשבתי".
ואמר שהוא צריך לקבל אישור מיוחד מהסמנכ"ל כדי שאעבוד בחנות. הבטיח להתקשר ולא חזר אלי.
מפה לשם נהיה בלאגן בחנות . הבנתי לבד שהסמנכ"ל לא אישר לו לגביי.
ואז המצב היה כה משפיל שהוא אמר למנהל להגיע לעבוד בעצמו בחנות למרות שיש לו אותי ורצון לא חסר.
אחרי שנודע לי התקשרתי למנהל והוא אמר שבסוף ענה לו מוכרן בחנות .
בסוף באמת הוא השיג לה מחליפה. הוא אמר "תהני בבית". הייתי בדיכאון רציני וניתקתי.
שלשום ואתמול המנהל ניגש אלי ואמר לי שזה לא אישי ולא האמנתי לו.
הוא אמר שלקח אותי כאופציה אך בסוף מצא מחליף אחר. אמרתי לו שאם אותו העובד לא היה עונה לו הוא היה בעצמו עובד.
ושוב הוא חזר על עצמו בלי להתיחס לדבריי.
אתמול הגיעה אלי שמועה שלא סומכים עליי בתחנה .
שככל התירוצים "את הכי טובה" זה אולי אמת חלקית כי יש דברים נסתרים.
עובסדה המצב היה אנוש בחנות ועדיין לא לקחו אותי כאופציה, שפסלו אותי על סף.
אני רק לא מבינה איך המנהל הבטיח לי שהוא והסמנכ"ל רוצה שאתקדם בחברה אחרי החגים.
אם זה לא בא לידי ביטוי בזמן מצוקה.
אתמול ראיתי את הסמנכ"ל שראה אותי וקפץ בעליזות . "מה נשמע , מה קורה?! כאילו אני הבן שהוא הכי מאוד לפגוש אחרי מה שהיה יום לפני שסירב בתוקף שאעבוד בחנות.
הרגשתי אי נעימות. ידעתיבמצב כזה אין עם מי לדבר.
איך אפשר לבוט בטענות לבן אדם כזה?
אני עובדת בחברה 4 שנים אפילו הלקוחות צוחקים איתי שבסוף אהיה הרמנכ"ל של החברה.
ואני מתפדחת מול העובדים האחרים שאפילו לחנות לא נותנים בי אמון מסיבה כלשהי שאני חוששת שאני יודעת מהי אך צריכה לאמת אותה.
אתמול נפגשתי עם המטפלת שלי לאחר שמצבי היה רע מהרגיל.
גם היא התקשתה לקבל את המצב הזה שגם כשהעובדים פונים למנהל בקשר למנהל, הוא משפיל מבט כי זה לא תלוי בו ועובר לנושא אחר. שתינו מבינות שלא משנה מה יתרצו לי , זה לא יהיה אמין שוב תירוץ חוץ מפירוט
למה אני לא מתאימה לדעתו של הסמנכ"ל.
ואז דיברנו על חוסר הריכוז שלי, שאני בעצמי חושבת אפילו שיש לי הפרעות קשב וריכוז.
אני כל הזמן מרחפת. לפעמים שוכחים אם שילמו לי או לא . למרות שאין לי נזקים בכספים.
פשוט עשיתי עליהם רושם לא טוב , שאני מתה לשנות.
היא אמרה לי שלי העין היא רואה בעצמה שיש לי הפרעות קשב וריכוז ולמרות הכל אני צריכה לעשות אבחון כדי שאוכל לקחת ריטלין. ציינה שלחצי מהאוכלוסייה סובלת מהבעייה שיש לי.
שבאמת אולי הסיבה להתנגדות ללימודים זה ההפרעה הזאת.
אבל לי קשה לקבל את זה שכל חיי אהיה תלוייה בכדורים.
היא אמרה שאולי מבחינת התחנה אני כבר שרופה.
אך אסור לי לוותר. אני חייבת לדרוש לשמוע את האמת , ולחזור שוב ושוב לסמנכ"ל. שאני רוצה לשמוע את האמת.
לקוחה המליצה שאם זה חשוב לי כל כך לעבוד שם, ואם אני לוחמנית שאני יעבוד מרצוני וללא תשלום בחנות.
שאני יראה להם רצינות שאני לא מוותרת, שאני עובדת איכותית ואז יחליטו אם הם רוצים לתת לי הזדמנות.
אני היום קמתי בסטרס, אין לי מנוחה נפשית.
הפחד שבכל מקום יהיה לי קשיי קליטה כאלה וחוסר אמון בי מכשילה אותי.
חשבתי על האופציה אפילו להתפטר אך אני מפחדת לעשות את הצעד הזה.
נוח לי בתחנה , יש לי קביעות. אני יודעת שאם אני רוצה גם אני יכולה לכבות את הפלאפון שיודעת שירצו להקפיץ, אני יודעת שאני יכולה להבריז למשמרות והם לא יוכלו לעשות לי כלום בגלל הקביעות.
מישהו אחר הם יפטרו במקום.
אם רק הייתי מותאת משהו אחר תחליף לרטין שלא מצריך אישור רפואי היה טוב.
נורא מלחיץ אותי להודות שיש לי באמת לקות.
