אז... איך אוכלים פרק כזה?
כמובן שלראות את כל הדמויות מחדש, בסדרה "משלהם", ועוד שתהיה "עדכנית", זה שונה מלראות כל סדרה אחרת. זה כמו לחזור לחוויה אישית שלך.
אבל - התסריט עצמו יצא טלנובלאי מדי. נשמע כאילו מישהו התאמץ יותר מדי לסבך את העלילה וליצור גירויים שאולי יגבירו את הרייטינג, וחבל, כי אם להעיד על עצמי, לפחות (ואולי דעתם של צופים אחרים דומה לשלי), הייתי צופה בכיף בסדרה גם בלי העמסה של בגידות ורומנים אסורים, וצירופי מקרים של ההוא-שמכיר-את-ההוא-ששכב-עם-הבת-של-ההם וכו'.
ולגבי הדמויות - דווקא יש התפתחות יפה שלהן ברוב המקרים. אולי זה קצת קלישאי מדי להכניס לשם גם את החזרה בתשובה (עם ניר פרידמן), אלא אם כן תהיה לזה משמעות מעמיקה יותר במהלך הסדרה. כך גם עם ההומואים - זה מזכיר לי שכבר בסדרת המקור היו לאיתי התלבטויות בנוגע לזהותו המינית, והיה די צפוי שאם מישהו יחזור לסדרת ההמשך כהומוסקסואל זה יהיה הוא. במקרה של דנה ברגר, והליהוק היפה של גיל פרנק כבעלה, יש בפרק רמזים לסיפור של הרבה קשיים במעטפת של חיים יפים.
ירון סגל (תומ"ש) מעט מאכזב כשרואים אותו כמקצין לגמרי את מה שהוא היה פעם, כיוון שכבר בסדרת המקור אפשר היה לראות איך שהוא עובר תהליך ומתאקלם יותר ויותר בחברה. עכשיו בסדרת ההמשך, הוא פתאום חוזר למה שהוא היה ביום הראשון שלו בתיכון - מתנשא, פלצן, אובר-אינטלקטואל, והפעם ברמות הרבה יותר קיצוניות, כאילו הוא היה ונשאר כזה. יהיה מעניין רק אם הוא יעבור תהליך במהלך סדרת ההמשך, ואם נראה את ההתמודדויות שלו עם מה שהוא מבשל לעצמו.
חסרות לנו עוד קצת דמויות - נחכה לפרקים הבאים
