גם אני
אתם אוהבי אירועים בכלל?
לא ממש. מאוד קשה לי עם רעש והמולה. אבל אם זה אירוע צנוע יחסית ויש בו אנשים שכיף להיות איתם כמו שאני, זה משפר את הסיכויים שאגיע מ"ברור שלא" ל-”אני מקווה, נראה באותו יום".
היו, יש או יהיו לכם אירוע/ים בתקופה זו? הגעתם/תגיעו אליהם? למה?
חתונה של בת-דודה אהובה. לחתונה הגעתי, לחינה ולשבת חתן לא. התקרית עם הבור די דפקה לי את התכנונים והשמלה, בסוף הגעתי בג'ינס וגרביים (על שרול כמובן). מזל שהחולצה הייתה יפה
מה המחיר שאתם מוכנים לשלם (בגופכם או נפשיכם) לשם כך?
תלוי עד כמה חשוב לי להיות שם. כשאני מחליטה שכן, בכאב אני מוכנה לשלם, גם כזה שהדבר היחיד שמחזיק אותי הוא המחשבה על משכך הכאבים המחכה לי בבית שירדים אותי לכמה שעות טובות. עבור האנשים הנכונים אני מוכנה להימרח שבוע במיטה אחרי זה.
אבל יש מחירים שאני לא מוכנה לשלם (למעט מקרים יוצאי דופן במיוחד). בד"כ אלה הדברים שיגרמו לי לאבד אוריינטציה ולא יטבעו בזיכרון את הטוב שבאירוע. אני מדברת על תנאים שבסיכוי גבוה יביאו להתקף – אפילפסיה, מיגרנה, מצוקת נשימה, שיתוק, רק תבחרו. ככה, מה זה שווה?
לכן אני בודקת מראש את התנאים במקום.
כבר קרה שוויתרת על אירוע בגלל הכאב ושות'?
כן. החינה, למשל, בגלל מצב הגב והרגל אחרי תקרית הבור. שמרתי את הכוחות לשמוח בחתונה.
טיפים איך לעבור אירוע בשלום
א. הכי חשוב לדעתי לברר את התנאים מראש – כל אחד לפי נקודות התורפה שלו.
ב. לזכור שאירוע נועד כדי לשמוח, לא כדי להתענות.
ג. כפי שאמרה פנינה, לסנן אירועים.
ד. רצוי שהבגדים, הנעליים, השיער וכו' יהיו נוחים, שלא יהוו בעצמם עוד דרגת קושי באירוע או בחזרה ממנו.
והסעיף הפתוח לכל מה שיש לכם לומר
מוות לכבישים המקורצפים ורצופי הבורות! שמישהו ימציא כבר מכשיר טלפורטציה.
חוץ מזה, מתי אנשים יבינו ש"לא נורא, נמצא שני בחורים חסונים שיעלו אותך במדרגות" היא לא תשובה הגיונית ומכבדת של מקום שמחשיב עצמו “נגיש”? ומתי בעלי מקומות יבינו שאם חייבים לעלות מדרגה כדי להגיע לשירותי הנכים - הם לא שירותי נכים?
חופן חיוכים לכם
