אני עוברת צונמי רגשי

אני עוברת צונמי רגשי

אני לבד. אני נחנקת, נשטפת, נשברת, מפנטזת - ופוחדת מאוד שאנשים אחרים יירתעו מזה - והם אכן קצת נרתעים מזה. הלוואי שהיה לי מישהוא להרים אליו טלפון ולשפוך את הלב ואת כל הסערה... (הפסיכולוגית שלי שומרת שבת).
 
שבת שקט מידי

אני עברתי את זה בשבת שעברה אז באתי וכתבתי פה במקום לדבר
ממליצה לך לאמץ את הפתרון שזה שאני מצאתי
כי רוב חברי הנפש שלי שומרים שבת , אז צריכה לחכות למוצאי שבת ואז לא נעים לקטר כי זה שבוע טוב
תנסי לכתוב משהו שיכול להכנס לפורום לשחרר לחץ מהנשמה
 
העניין הוא...

שיש לי רק חבר נפש אחד והוא עסוק בצרות שלו (הורים זקנים וחולים), והצרות שלי כ"כ מסובכות וייחודיות...
 
אבא אמר לי

לא מספיק חבר אחד שיהיו לך הרבה חברים
וזה מצדיק את עצמו כיום החברים שלי עוזרים לי ,
מה הייתי עושה בלי החברים שלי לא יודעת
כשהייתי מאושפזת בבית חולים בגלל הלב 3 חודשים
אולי תנסי להרחיב את היקף החברים שלך ?
אני פה בשבילך את יכולה לשלוח לי מסר
אם את לא רוצה לכתוב בפומבי = בפורום
 
האמת שכתבתי כאן בתור "אורחת בורחת"

כי לא רציתי שיזהו אותי אנשים מהפורומים האחרים שלי. אני פשוט מוצפת, והבעיות שלי ייחודיות ומורכבות נורא (לא חס וחלילה מוות/ מחלה של הורה / מחלה קשה/ פרידה מבן זוג וכו'). אני מוצפת מכל הכיוונים -מורחת את הזמן למרות שיש לי המון מה לעשות. אבל נחמד שזכרת אותי ...
 
אני משתגעת, אני מוצפת, אני פסיכוטית

אני כל הזמן משחזרת בראש סצנות מסיטואציה שהייתי בה לפני 20 שנה, שבה לא הפסיקו לדרוך עלי ולצחוק עלי והתגובה שלי היתה כ"כ לפלפית וכנועה - אני עד היום אוכלת את עצמי ושונאת את עצמי שהייתי כזאת לפלפית כנועה. וזה גורם לי להתנהגויות פסיכוטיות. וחוץ מזה אני במשבר - הצפה של שנים על גבי שנים של כשלונות, עלבונות ואסונות (הכל באשמתי, כמובן).
 
היי

זה טבעי לחשוב על העבר ולפעמים להתחרט על דברים. חשוב שתזכרי שהעבר בסופו של דבר, נשאר כמו שהוא ואת לא יכולה לשנות אותו, רק את ההווה והעתיד.
את בטיפול כלשהו? מישהו מודע למצב הקשה שאת נמצאת בו?
 
השאלה היא כזאת

האם כשאת במצב פסיכוטי, כמו שאת מגדירה אותו, האם יש מישהו שמודע למצב? זה מצב קשה מאוד וחשוב שהפסיכולוג שלך יידע על כך. אל תישארי ככה בלי לטפל בזה.
 
למעלה