ליידי באבא3
New member
הנה אני שופכת - ככה, בלי להתאמץ ולהתנסח:
עוד יום עבר. עוד יום בחיי השום כלום והסתם שלי. לא כתבתי כל השבוע כדי לא להעיק עליכם - כי בכל זאת אני חוזרת על עצמי. הכל איכס. אני מסתכלת על החדר שלי, שאין לי שום מושג איך ומאיפה להתחיל לסדר את הברדק האיום שבו, והכל נראה לי איכס. הבית נראה לי איכס. לשרוץ כל היום בבית בגילי המתבגר תחת עינם ואוזנם הפקוחות של ההורים שלי זה בלתי נסבל. אבא שלי עולה על העצבים דווקא בגלל השקט שלו, בגלל הפלגמטיות שלו. אנשים פלגמטים עולים לי על העצבים - אני צריכה תגובה אנושית! אלה החיים שלי בגילי המתבגר. בשביל מה אני חיה. בשביל מה אני קמה בבוקר והולכת לישון בלילה. בשביל מה אני אוכלת. אני עדיין לכודה בגיהנום הביורוקרטי בדרך לדיור המוגן ולעבודה המוגנת ה"נכספות". יש לי התנהגויות פסיכוטיות. אני נופלת לתהום. אתמול היו לי התנהגויות פסיכוטיות באוטובוסים ואנשים הסתכלו עלי מוזר וגם העירו לי על זה. איכס פיכס.