ליידי באבא3
New member
הנה אני שופכת, ככה, בלי לנסח יותר מדי:
כפי שהעוקבות אחרי בפורום זה יודעות אני שונאת ביקורים משפחתיים. הערב לרוע המזל אחותי ד' באה אלינו לביקור, ומה שיותר גרוע - היא נשארת לישון. היא כמובן מוצלחת ויש לה קריירה משגשגת, בעל וילד וכו', ולי מה? כלום. ואני נחשבתי פעם לכזאת מוצלחת ומבטיחה. כאילו שהחיים שלי לא מספיק ריקים, עלובים, ומנוונים גם ככה, הביקור של ד' עוד יותר מדגיש ומחדד את זה. אני יכולה כמובן לרדת לסיבוב רגלי בשכונה אבל אני כל הזמן אחשוב על איך שד' ואבא שלי מדברים עלי. אני יודעת שאני מעיקה עליכם עם הקיטורים שלי וכו', אבל יש בפורום אנשים (חלקם יותר צעירים ממני) שיש להם במה להיתלות, שהחיים שלהם יותר מסודרים מבחינת דיור עצמאי, עבודה מסודרת וכו' והם בכל זאת מקטרים. אז אם להם מותר גם לי מותר! הכל איכסה פיכסה. החיים שלי כ"כ ריקים בכל מובן, בלי שום תחושת סיפוק, בלי שום הישג, בלי שום הגשמה עצמית, בלי כלום. כדברי המשורר "כמה זה מוזר/ לחיות משעמום". אין לי בשביל מה לקום בבוקר ואין לי בשביל מה ללכת לישון בלילה. למה אני אוכלת? במילא אני לא עושה כלום (חוץ מהתעסוקות המלאכותיות והעלובות שאני מוצאת לעצמי). זהו, עד לקיטור הבא...
