snoopytush
New member
אמא שלי הזמינה אותי לחתונה של בן דוד רק שבגלל האמא של הבן
דוד אני לא רוצה ללכת...
הדודה הזו ( טוב למרות שגם באשמתי), השפילה את אחותי וסוג של עזרה לאמא שלי
לגרש אותי מהבית. זה נכון שהייתי צריכה לצאת משם ושהייתי מגעילה לאמא שלי
ואפילו נתתי לה כמה כאפות ( כשחזרתי לבית היא שיגעה אותי כבר לא זוכרת מה היא אמרה),
ונכון שזה לא היה בריא לשתינו להיות תחת בית אחד כי זה היה הופך אותי לסוג של מתעללת
וגם היא לא חסכה את לשונה. אבל היא הבטיחה שהיא תבוא לבד והיא באה עם כל הדודים
והם השפילו את אחותי הקטנה שלא עשתה לאמא שלי דבר ולא הייתה אשמה בכלום.
אם הם היו משפילים אותי הייתי מבינה אבל מה אחותי אשמה?
אני לא יכולה לסלוח לה על זה . אין לי שומדבר נגד הבן דוד שלי אבל אני לא רוצה לראות
אותה אומנם אני לא שונאת אותה כמו קודם ( קודם די רציתי לחנוק אותה ),
אבל אני לא רוצה לראות אותה ולומר לה מזל טוב.
כשהייתה לה הזדמנות לבקש ממני סליחה על מה שעוללה לאחותי היא לא עשתה זאת
והאשימה אותי. נכון אני אשמה במה שקרה לאמא שלי ( למרות שהיא התעללה בי), אבל
אני בשום פנים ואופן לא אשמה ולא אחראית על מה שהם עשו לאחותי.
גם לא בא לי להיות חברותית שם בדרך כלל בחתונות אני מנסה לדבר עם הבני דודים ומתבעסת על החוסר קשר
אבל הפעם מראש אין לי חשק להתאמץ.
חבל לי שהם יסבלו כשאני אראה את הקוצים שלי
לחתונה צריך לבוא כדי לשמח אנשים לא לנקום .
אני במצב רוח נקמתי.
אני רואה את עצמינ אנטי סוציאלית בחתונה. לא רוקדת כמעט לא מחייכת
כמשדברים איתי עונה תשובות קצרות ולקוניות ואם מציקים לי
אולי אפילו הופכת לארסית...
קיצר עדיף לא לבוא...
אני לא נחמדה כשאני לא אוהבת מישהו..
וגם החלטתי שבא לי להיות אימפולסיבית ושלחתי לאמא שלי את חוות דעתי האישית
על הדודה בצירוף קללות. מה אכפת לי אני לא רוצה לפגוש אותה יותר.
בפעם היחידה שביקשתי ממנה שתבקש סליחה היא האשימה אותי במה שהיא עוללה
לאחותי. הדבר הכי מנומס שאני מסוגלת זה להתעלם ממנה התגובה השנייה תהיה
מטח קללות או מבטי שנאה בקיצור אני לא באה לחתונה