מקורי ומופק היטב. אבל יש לי גם ביקורת.
סביר שזה לא מעניין אתכן, שהפרקים הבאים כבר מופקים או לפחות כתובים, ובכל מקרה זה התוכן שלכן והוא לא יושפע מחוות דעת של מישהו זר ברשת. בכל זאת אכתוב לטובת באי הפורום לדורותיהם.
1. הרגשתי שאתן נסמכות על הוויזואליה הביזארית ועל הסאונד לא פחות מאשר על התוכן, ולטעמי האיזון צריך להיות לטובת התוכן.
2. גם ההסתמכות על "ערך הסקנדל" של העירום היא קצת זולה. לצורך העניין, צופה סקנדינבי (רגיל לנודיזם) היה שואל: "נו, ו? מה מעניין בסיטואציה?"
3. קל להזדהות עם לי, אבל קשה "לסספנד" (מלשון suspension of disbelief) שהיא זורמת עם כל מה שהמטפלת מפילה עליה. חסרה לי סצנה מקדימה, שרואים את לי מקטרת לחברה, והחברה מתרגזת: "אולי במקום להתבכיין לי כל שבוע תלכי כבר למטפלת שהמלצתי לך!? היא קצת מוזרה אבל שווה כל שקל. ואל תעזי לברוח משם אחרי דקה, אני לא מדברת איתך לפני שאת משלימה 5 סשנים". זה היה נותן הצדקה להמשך ההתרחשויות, בלי להרוס את גורם ההפתעה.
4. כפי שאמר פייפן, 13 דקות זה הרבה זמן לסדרת רשת. פחות השתעממתי מהתוכן ויותר מהלוקיישן היחיד: אפילו עם כל הגירויים הוויזואליים, בשלב מסוים רציתי לראות משהו אחר, ולא את אותה סצנה באותו חדר.
5. בעיקר לא הבנתי מה המסר. היה שלב שחשבתי שמטרת הנזיפות מצד המטפלת היא לגרום ללי לומר "רגע, בעצם אני לא גרועה כמו שאת מתארת!" - ומההבנה הזו יתחיל תהליך ההשלמה העצמית שלה. בשלב הזה אמרתי "וואלה, זה די גאוני. הטכניקה הזו יכולה לשמש פסיכולוגים במציאות!"
אבל אחרי רגע חוזרים להלך הדברים הרגיל: המטפלת מזלזלת, לי סובלת, נראה שאין טעם בטיפול, ולא ברור למה לי משקרת שזה עזר לה ומתכוונת לבוא שוב.
All that being said -
זה בין תכני הווידאו היותר מקוריים שראיתי, וממש כיף לראות בישראל תוכן מקור עצמאי עם ערך הפקה גבוה. שאפו ובהצלחה!
