האם הילדים שלכם באים אתכם לעבודה לפעמים ?

[אישה בחופשה]

האם הילדים שלכם באים אתכם לעבודה לפעמים ?

האם זה מקובל?
האם בילדות הייתם מצטרפים להורים שלכם לעבודה ?

 

[חייבתלהגיב]

עכשיו אני עובדת מהבית

אבל כשעבדתי באוניברסיטה, יצא לילדות לבקר, ולגדולה גם להישאר כמה שעות כדי שאשגיח עליה. וגם אצל בעלי זה המצב (הוא פרופסור עכשיו, אז בוודאי שזו לא בעייה. אבל גם בשלבים הקודמים).
לא זכור לי שאי פעם ביקרתי בעבודה של אבא שלי, ולא נראה לי שזה היה אפשרי. אבל כן ביקרתי בעבודה של אמא שלי (היא לא "לקחה אותי לעבודה" ולא נשארתי זמן רב - הייתי כבר אמא כשהיא התחילה לעבוד...) - אם כי לאחרונה היא החליפה עבודות, ובחדשה לא הייתי.

 

[כפרקי]

כן ולא...

אני מורה בחט"ב. לשגרה אין מצב להביא ילדים קטנים.
אבל...
לארועים אחה"צ מאוד מקובל כן להביא, לישיבות בחופשים גם. ילדים גדולים יותר - סוף יסודי ואפילו תיכון מגיעים לפעמים, עוזרים בעבודה משרדית וכאלה. בוגרי תיכון שהם 'ילדים של' הרבה פעמים משולבים בעבודה השוטפת (תגבורים בעיקר) עד גיוס.
אצל בעלי אין אפשרות למשהו שאינו ביקור מתוכנן ומתוזמן היטב. לא רק לילדים אלא לכל אדם שמתעניין, הכל חדרים נקיים. אז שם לא.
אבא שלי תמיד היה מורה בגרסה כזו או אחרת. זכור לי שנגררנו לתגבורים לבגרויות אחה"צ.
אמא שלי עבדה כאחות בבי"ח אז לא היה מצב להיות איתה. כשגדלנו היא החליפה עבודה והיו תקופות שאפילו עבדנו יחד איתה (עבודות קיץ וכאלה)

 

[mykal]

ח ח ח היום זה עם הנכדים

הפעם היחידה שלקחתי ילדים איתי לעבודה,
היה במלחמת המפרץ הראשונה---שהיה צריך את הערכות ואני לא יסעו לביה"ס שלהם בתחבורה ציבורית.
אבל התלמידים שלי הכירו את ילדי מפני שהם הגיעו אלי הרבה, לתגבורים,
ולמסיבות. וסתם....
הילדים שלו לא הלכו עם בעלי לעבודה--כי לבי"ח זה ממש לא מקום לילדים,
בבגרותם הם באו ועבדו שם--מי במחשבים, מי בארגון.
אימי היתה עקרת בית, ולכן לא נזקקנו ללכת עם אבא לעבודה.

 

[פרפרי אהבה]

אמא שלי עבדה מהבית, אז אפשר לומר שלקחה אותי לעבודה

אבא שלי עבד בבנק , מידי פעם הייתי מגיעה לבקר אותו כי זה היה קרוב לבית אבל לא ברמה של להישאר.
אני כן זוכרת בחופשות שהיו מארגנים ימי כיף לילדי העובדים אבל זה תמיד היה מחוץ לבנק, מן הסתם.

 

[אישה בחופשה]

הילדים שלי באים איתי לעבודה מדי פעם

בדרך כלל, זה בימי חופש כשלא הצלחנו למצוא סידור אחר ולפעמים כשאין לי ממש ברירה גם כשהם לקראת סוף מחלה ואין לי אפשרות לעשות את הדברים מהבית.

אני עובדת במשרד. יש לי חדר והם מביאים את העיסוקים שלהם איתם (לגו, מכוניות, כלי כתיבה וכד'). הם מאוד אוהבים לבוא למשרד. ולהפתעתי בדרך כלל מחזיקים שעות עד שאני שומעת "משעמם לי..."
עם הגדול יצא שתאמתי עם קולגה שיביא את הבן שלו והם ישחקו ביחד. יצא להם גם יום משותף עם הנכדה של הבוס

בגלל שהקולגות מכירים אותם מגיל אפס, כולם מדברים איתם ומחלקים להם ממתקים

.... ילד במשרד לגבמרי שובר את השגרה.
בדרך כלל הביקור כולל ארוחת צהריים מצ'פרת כמו שיפודים ומיץ אז בכלל הם מבסוטים..... לא פלא שהם מעדיפים לבוא לעבודה של אמא על פני גן/ בי"ס /קייטנה

אני מאוד מעריכה את הבוסים שלי שמאפשרים לי את הגמישות הזאת לבוא איתם.

אני זוכרת בילדות שביקרנו בעבודה של אבא שלי בעיקר כשהיינו באים לאסוף אותו והוא עוד היה מתעכב. אבל היו גם ימים שהיינו באים איתו ליותר זמן.

נראה לי חשוב להכיר מה ההורה שלך עושה. לכן אני משתפת אותם בדברים הטובים שקורים בעבודה.

 

[debby12]

בארה"ב יש יום רשמי שלוקחים את הילדים לעבודה

הרעיון הוא להכין אותם לשוק העבודה העתידי. אני מניחה שזה הארגון שמארגן את זה

http://daughtersandsonstowork.org/

נדמה לי בעבר בשנות ה-90 זה היה רק לבנות (טייק יור דוטר טו וורק דיי) אבל עם השנים זה לכל הילדים

במקומות עבודה גדולים כמו המשרד הקודם שלי וזה של בן זוגי - אגף כוח האדם מארגן את היום כולו, עם פעילויות מיוחדות, מתנות קטנות, תמונות וכאלה. אצלי בעבודה הקודמת נהגו ביום הזה להכין לילדים "תג עובד" שכזה עם תמונתם [צריך את התג כדי להיכנס לבניין] שהיה תקף למשך אותו היום בלבד.

זו מזכרת מאוד חמודה שיש לנו בבית עד היום [הן היו קטנות וחמודות]

חוץ מהיום הרשמי - זה תלוי מקום. באופן כללי במקומות מסודרים זה נחשב לא מקובל/לא מסודר (זו מדינה מסודרת....). אבל גם פה כולם בני אדם, וקורה לפעמים.... בעיקר בקיץ.

בכורתי באה איתי כמה פעמים. קראה ספרים ולא ניג'סה. הבעיה היא שקשה לארגן וויי פיי לטאבלט או מכשיר שאינו של העבודה מה שמאוד מוריד מקרנו של מקום העבודה שלי כמוקד עלייה לרגל

מקום העבודה של אבא שלהן יותר חביב עליהן כי יש שם הרבה מזכירות שנחמדות אליהן מאוד ושיש להן צנצנות עם שוקולדים על השולחן...

 

[debby12]

אה - ומילדותי זכורים לי ביקורים מצוינים בעבודה של ההורים

אצל אבא שלי - כשהוא היה באוניברסיטה, הוא היה מושיב אותי מול מחשב במעבדת המחשבים ונותן לי לקשקש עם המקלדת (סתם להקליד אותיות ומספרים ללחוץ אנטר) מדובר בשנות השבעים... לא היו מחשבים בבתים. הייתי בת 4-5 בערך. זכור לי שהרגשתי מלכת העולם על טוסטוס.

אצל אמא שלי - כל המזכירות היו נחמדות אלי (בזכות אמא שלי...), ארוחות צהריים שוות ביותר במזנון (יותר "שוות" מבבית - זה לא היה קשה), עסקתי בכל מיני ציורים ושידוכי דפים. זכורות לי גם כמה פעמים שבאתי איתה בלילה - כי היא היתה צריכה לתקתק/לסיים עבודה (זה לפני עידן הסלולרי-הכל מחובר)

 

[עדיקים]

עבודה וילדים...

אצלי לא נהוג להביא, ואין להם כל-כך מה לעשות כאן. אם אין לי סידור אני פשוט עובדת מהבית. מידי פעם מבקשים לבוא לראות איפה אני עובדת אבל ברגע האמת מוותרים על הבקשה.
אצל האיש קרה שלקח אותם אבל לשעה שעתיים לא יותר מיזה וגם באופן חד פעמי אחת ל...
אצל אבי הייתי הולכת לעבודה ואפילו עזרתי לפעמים בגיל כשכבר יכולתי כמובן, בסוף גם עבדתי שם בגיל 20+ עד שהחלטתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה.

 

[גחלת לוחשת]

כל בוקר

אני, פחות או יותר, עובדת בביה"ס שלהם, אז הולכים ביחד בבוקר, לפעמים.
&nbsp
מידי פעם מגיעים אלי לביקורים, לא אוהבת שזה מתמשך. היום קפצו לומר שלום בדרך לספריה, וזה נחמד.
זה גם יתרון למקום שבו הילדים יכולים להתנייד עצמאית.

 

[aurora0]

תלוי איפה

אני עובדת בשני מקומות במקביל,
באחד בשל אופי העבודה זה פשוט לא אפשרי, אני לא אהיה נגישה אליהם ואין מה להביא אותם.
במקום השני דווקא אפשר, כל עוד הם שקטים ואני אוכל לעבוד. זה מקום שגם אפשרי לעבוד בו מהבית, אז בתכלס יותר הגיוני דווקא להשאר איתם בבית ולעבוד תוך כדי.

 

[כרמיון 1]

בילדותי היה לזה יום רשמי בקיבוץ, קראו לו "יום ירוק"

שהילדים (בטווח גילאים מסוים, מן הסתם) היו מצטרפים להורים שלהם בעבודה ליום אחד. אני זוכרת במיוחד איך הצטרפתי פעם לעבודה של אבא שלי שהיה בודק מזיקים בשדות.

לגביי, מכיוון שהעבודה שלי היא לא עבודה שבה מגיעים למשרד (או למוסד כלשהו) ועושים עבודה, אלא עבודה גמישה ודינמית שנעשית מהבית, מהשטח וכו', הילדים עדים באופן קבוע לחלקים מהעבודה שלי. למשל, אם אני מראיינת אנשים בטלפון והם נוכחים, אני מקבלת טלפונים שקשורים לעבודה והם נוכחים, אני עובדת במחשב ודרך האינטרנט וכו'. כל אחד מהילדים שלי היה איתי פעם בראיון פרונטלי לכתבה .זה היה בגלל אילוצים פרקטיים, אבל נראה לי שהילדים די נהנו, התרשמו ולמדו.

"להביא את הילדים לעבודה" באופן קלאסי זה אם אני אביא אותם למערכת, לישיבת המערכת השבועית או 'סתם'. מכיוון שהמערכת די רחוקה ולא נמצאת בדרך לאנשהו, והם כבר די גדולים להישאר בבית כמה שעות בלי השגחתי, זה יקרה כנראה רק אם אזום את זה במיוחד.

 

[פשושי שלי]

הילדים שלי עובדים איתי

במשפחתון נחשב

&nbsp
עובדות, עוזרות, משחקות, גם מנקות (רצפה ושולחנות לא ילדים כמובן)
ממשיכות לעבוד גם אחר הצהריים אחרי שהילדים עוזבים ומכינות ציורים,הצגות,שירים
אביזרים ליצירה...קיצור משרה כמעט מלאה

&nbsp
גם הילדות הקטנות נמצאות איתנו ולוקחות חלק פעיל פלוס
&nbsp
&nbsp
בילדותי, הייתי הולכת עם אבי ואמי לעסק שהיה להם...היה כיףףףף
במיוחד בחופש הגדול
גם שם עבדנו

בקטנה כמובן וככל שגדלנו עזרנו יותר ויותר.
&nbsp