בקרובגםאצלי
New member
ייחלתי לעצמי להישאר בפורום השכן ולא חשבתי שאכתוב בפורום של אובדן הריון...אבל הנה אני פה, כואבת ומדממת מכאב...
אני לא יודעת איך להעביר את הימים ובעיקר הלילות.. מרגישה חסרת אונים, הדמעות מתמלאות לי וזולגות ללא מעצור בשניה שאני רואה נשים עם תינוקות או נשים עם בטן הריונית, אני כ"כ רוצה גם!!!!!
רוצה לראות את עצמי עם בטן, להרגיש את התנועות, את הבעיטות, האגרופים , לא רוצה לדמיין רוצה להרגיש!!!!
אז ככה, אני בת 36 וחצי עברתי IVF ראשון היה היריון ונפל בשבוע7 וקצת כי פסק הדופק...הפלה עם ציטוטק.זה קרה באוקטובר האחרון...
התחלתי טיפול שני ובשישי האחרון עשיתי בטא ראשונה (לאחר 12 יום, הוחזרו 2 עוברים בני 3 ימים) והתוצאה הייתה חיובית עם ערך של 61.5,כששמעתי את התוצאה חשכו עיניי כי בפעם הקודמת הבטא הייתה 700 בערך בבדיקת הבטא הראשונה (שם הוחזרו לי 2 עוברים בני יומיים) וישר התחלתי לבכות כי משהו הציק לי בפנים. אני יודעת שכל הריון שונה מקודמו אבל לא יכולתי לשלוט בעצמי ובמקום לשמוח על התוצאה החיובית פשוט התחלתי להספיד במידה מסויימת...והסימנים מבשרי הרעות לא איחרו לבוא , דיממתי במהלך השישי-שבת...והכאב הנפשי פשוט ביתר אותי מבפנים!!!!
והחותמת הסופית שניפצה כל ניצוץ של תקווה הגיעה בבדיקה של יום ראשון ,בטא ירדה במעט ..ל-60 ואכן כמו שהרגשתי עמוק בפנים, לא הייתה הכפלה .
ברקע- יחידנית בתוספת של תת פעילות של בלוטת התריס וכריתה של שתי החצוצרות , אין סיכוי להרות באופן טבעי... 100% IVF
באמת שלא איכפת לי להזריק ליטר, גלון של הורמונים כל יום העיקר שזה יביא לי תינוק!
בהפלה הראשונה, בכיתי בלי סוף ואיכשהו הרמתי את עצמי ואחרי זמן מה חזרתי לטיפול נוסף והנה לה הפלה שניה והפעם הזו הבכי הוא שונה, הוא מגיע ממקום של חוסר אונים ושל חוסר אופטימיות במידה מסויימת והמון תהיות של "האם אי פעם באמת אזכה לחבוק תינוק/ת משלי?" הרבה סימני שאלה.....
מצטערת על המגילה פשוט הייתי צריכה לפרוק...
בבקשה קצת תובנות...
תודה!