שלשום בערב חג,
מרבית האנשים נסובו לשולחן משפחתם
תמיד בחגים אני מהרהרת הגורלי נחתם?
המסכה שאני עוטה? היא השנואה מכולם.
כל שנה מחדש אני מתפללת לבורא עולם:
"אנא אלי הרחום תן לי סימן או אות,
האם כך נגזרו חיי לחיות?
הרי לא בחרתי כך להיות
חיים כאלו הם סבל אז מה עלי לעשות?"
לא פעם שלשום בערב הבליחו בי תמונות,
זיכרונות מחגים עברו שהצליפו בי כשוט.
מול הזיכרונות הצורבים עמדתי כאשת לוט
חגים שלמים עוד משחר ימי היוולדי,
של עצב, בלבול, תסכול והשם הוא עדי.
בנעורי נסובו לשולחן, כולם עם בני זוגם.
ואני כה רציתי שזו שאהבתי תנכח גם.
"כבשה שחורה" בחדרי חדרים היה שמי,
ובצער הבנתי שאצטרך לוותר על עצמי.
כי כל כך רציתי להעניק נחת לאימי,
הכאב שהסבתי לה הבעיר את דמי.
את מי שאני? דחקתי לכל פינה אפשרית,
ובלילות על אובדן תמימותי בכיתי לכרית.
יצאתי עם גברים אך לעצמי הייתי אכזרית,
נישאתי, ומספר שנים אחרי חגגנו ברית.
אינני מצטערת שלאימי הבאתי נחת,
עד היום את כולם באושרי המזויף מורחת.
והים הפך לחברי הטוב שמולו אני צורחת,
"כמה זמן מהאמת ומעצמי, אני בורחת?"
כה כמהה אני לניחוחה של אישה
לגופה, ולשפתייה לא אהיה אדישה
רגישה, ואוהבת גם אם לעיתים מתישה, וכל עוד נאהב באמת? מצידי נגור בנישה.
אך מיד בעת הביטי במראה,
את עיניי משפילה "כמה שאני ניראת רע"
לבי נצבט והכאב כה נורא
"בך אף אישה לא תתאהב! " בדמותי יורה,
מיד לאחר מכן אוחזת בי המורא.
מזמן הבנתי שבעיני ובלבי מלח אני זורה בהביטי בסתר (כל פעם באחרת בתורה) בנשים שלמרות שידעו מה בעומק הקורה?
לא וויתרו, ועשו בחירה.
שלשום בערב החג, בלבי נשאתי תפילה,
וכך כל הערב הרהרתי לא הוצאתי מילה.
"הכל בסדר?" - נשאלה השאלה
"מתגעגעת לאמא" - מיד שלפתי כעילה.
הלא מאז מותה כל יום חול וחג הוא בצילה
"כמו של מלאך לה הייתה ההילה"
סחו הנוכחים בשולחן ומזלג אני מפילה שלא יראוני מוחה דמעה חלילה.
חליתי פיזית מפאת שנים של שתיקות,
שהמילים על הנשמה והנפש מעיקות.
עודני זוכרת את חברותיי מצקצקות,
ומיד לאחר מכן באלגנטיות מתרחקות.
מלווה כמובן בהמון שיחות ריקות
נותרתי לבדי איתו ועם כיסא הגלגלים,
נותרתי עם עיניים כבויות וגעגוע בגלים.
הוא? נותר מרחמים, ולא ישבור את הכלים
רק בעקיפין, שלא ידעו שהוביל מהלכים.
כה רוצה וחולמת על אישה שבי תבחר,
שביחד נחלום אני והיא על המחר,
שתקח את הסיכוי איתי וזו בזו נבחר.
אף אם תבחר עם בעלה להישאר,
כי עד שילדיה ייגדלו את התא רוצה לשמר
גם אני כך הרי ואת אהבתנו זה לא סותר
כל עוד אני והיא נדע שזו על זו לא נוותר
שלשום בערב חג הבנתי שמגיע לי לחיות
וכבר אינני חייבת אחרת להיות.
אחרי שנים של תהיות,
איתו נשארת רק בגלל נסיבות.
מזו שאוהב ותאהבני לא יהיו סודות.
שנה חדשה כבר החלה,
ואני? אני אמשיך ואחכה לה.
שנה טובה לכולם!
***סילחו לי ששפכתי את לבי ואת צערי
וזה ייצא כה ארוך***
