אני ממליץ שלא להשתמש בשניהם
לא רק מפאת קדושת ה-netuŝebla fundamento של זמנהוף, אלא פשוט כי זמנהוף ידע מה שהוא עושה. אסביר בפירוט.
את התחילית המוצעת הראשונה קרבל המציא, ולא נראה לי שמישהו אחר השתמש בה. הוא ללא ספק ניסה לענות על ניואנס בשפה הרוסית, שבו מובעת השלמת פעולה (אספקט מושלם הוא המינוח הלשוני). אבל כמו שבאנגלית יש I have seen ויש גם I saw, ובעברית מספיקה בהחלט צורה אחת 'ראיתי' ואנחנו לא מרגישים שאנחנו מפסידים משהו, כך אין טעם לסבך את אספרנטו בשביל להביע ניואנסים שקיימים בשפה אחרת, כולל ניואנסים מיוחדים לעברית, שלא קיימים בשפות אחרות. לדוגמה: אומרים שבשפות אסקימואיות יש 20 צבעים שלכולם אנחנו קוראים לבן. כי יש שלג טרי, שלג שעומד להִימֵּס, וכו' וכו', והם יודעים וצריכים להבחין בין הצבעים האלה. כל זה לא אומר שצריך להמציא מילים כאלה באספרנטו.
לגבי הדבר השני - הוא לא המציא את na, ועדיין אני לא ממליץ להשתמש בזה, ואני אישית גם לא אוהב את זה.
מדובר בציון אקוזטיבו, כאשר שם העצם לא מאפשר. למשל:
Mi amas Josefon.
אני אוהב/ת את יוסף
אבל אם במקום יוסף יש לדוגמה 'רז'
אז לא נוכל לומר
Mi amas *Razn
במקרה כזה או שנשאיר
Mi amas Razon
או
Mi amas Raz.
המילית na באה לציין שמדובר באקוזטיבו למרות שאין n- בסוף Raz
Mi amas na Raz.
בעיני אין צורך קריטי בזה, כי אפשר להבין שמדובר באקוזטיבו. אפילו ברוסית אפשר לוותר על אקוזטיבו כששם העצם לא מאפשר.
למשל: 'אני אוהב את מוסקבה', במקום המילה Moskva אומרים -
ya lublyu MoskvU בגלל אקוזטיבו.
אבל אם אני רוצה לומר 'אני אוהב את תל אביב', המילה Tel-Aviv שלא מסתיימת בתנועה אלא בעיצור, נשארת ברוסית ללא שינוי: Ya lublyu Tel-Aviv. ואף אחד לא חושב לשנות את הרוסית בשביל להביע אקוזטיבו במקום שהשם לא מאפשר את זה.
גם ברמת הביצוע של הרעיון אני סבור ש-na לא מתאים, שכן אקוזטיבו רגיל מוצמד לסוף השם, למשל Mi amas Josefon
לעומת זאת Mi amas na Josef האקוזטיב מושם פתאום לפני השם, וזה יוצר בלבול, וכאמור מסבך את השפה שלא לצורך.