שלום לולי
אני בעד להגיד לילדה את האמת - לתת תשובות אמיתיות שמכבדות את בתך, אבל בצורה אינפורמטיבית ו"יבשה" (להגיד את העובדות, כפי שהן, מבלי להציע נחמד ולהרעיף רחמים).
כשמנסים לטייח את האמת ולתרץ - מסתבכים בשקרים והילדה, שהיא כפי שרשמת, ילדה נבונה ובוגרת, מרגישה כבר עכשיו שהדברים אינם כשורה והיא זקוקה להסבר מה קורה. צריך להסביר את הדברים בהתאם לרמה הקוגניטיבית שלה ולא לערב רגשות של אהבה. הכוונה היא, לא להגיד "אני ואבא לא אוהבים יותר", כי אז היא עלולה לחשוב שכפי שאתם הפסקתם לאהוב, יום יבוא ואולי תפסיקו לאהוב אותה. חשוב גם לא להגיד דברים שליליים על האבא, כדי לשמור על כבודו בעיניה ולא לחבל בקשר שלהם. דברים כאלו עלולים יותר לפגוע בה לטווח הרחוק, מאשר האקט של הפרידה והמעבר לבית אחר.
בהתחלה סביר שלא ישאלו שאלות מצידה, אך בהמשך צפי לשאלות נוקבות - למה אנחנו לא גרים ביחד יותר? (כי אבא ואמא רבו הרבה ולא הסתדרו וכשכל אחד גר בבית אחר, נעים לכולנו יותר), "אני מתגעגעת לאבא" (זה בסדר חמודה. גם אבא בטח מתגעגע אליך) -- חשוב לתת לגיטימציה לרגשות שלה ולהבין שזה תהליך ומתרגלים לכל מציאות שהיא.
מקווה שעזרתי.
