תודעה היא אחת מתכונות הנפש, ובדרך כלל מייחסים אליה תכונות כמו סובייקטיביות, הכרה-עצמית, כושר חישה והבנה, והאפשרות לקלוט את היחס בין הזהות האישית לסביבה. לפעמים משתמשים גם במילה הכרה לאותן משמעויות, אף שלמילה זו יש גם משמעויות נוספות – מצב של ערנות בניגוד למצב של שינה או של תרדמת.
קשה מאד להגדיר או להצביע על התודעה. תרבויות ודתות רבות חושבות כי התודעה נמצאת בנשמה, שנפרדת מהגוף. לחילופין, מדענים ופילוסופים רבים רואים את התודעה כקשורה באופן הדוק לתפקוד הניורוני של המוח.
הבנה של התנאים הנחוצים לתודעה במוח האנושי תאפשר לנו לענות על שאלות אתיות חשובות. לדוגמא, עד מה היא מידת התודעה של בעלי חיים לא אנושיים? באיזה שלב בהתפתחות העובר מתחילה להופיע תודעה? האם מכונות יכולות להגיע למצב של תודעה? נושאים אלה הינם בעלי עניין רב לאלה שמתעניינים ביחס האתי כלפי יצורים אחרים: בעלי חיים, עוברים, או, בעתיד – מכונות.
תודעה מוגדרת במרבית ספרי הלימוד בפסיכולוגיה, כמונח המציין מודעות לאני ולסביבה. זהו מאפיין קוגניטיבי המאפשר לנו להיות מודעים לגירויים מן הסביבה ולגירויים פנימיים כמו מחשבות, רגשות ותחושות פיסיות. אולם, הגדרה זו מזהה אספקט אחד בלבד של התודעה ומתעלמת מהעובדה שאנו מודעים גם כאשר אנו מנסים לפתור בעיה או בוחרים בכוונה צורת התמודדות מסוימת עם בעיה במקום צורה אחרת, כתגובה לנסיבות סביבתיות ומטרות אישיות. אנו מודעים לא רק כאשר אנו צופים על סביבתנו (הפנימית והחיצונית), אלא גם כאשר אנו מנסים לשלוט בעצמנו ובסביבתנו.
שינוי במצב התודעה קיים כאשר ישנו שינוי מתבנית רגילה של תפקוד מנטאלי, למצב אשר נראה שונה לאדם אשר חווה את השינוי