2 צדדים למטבע

[פרפרי אהבה]

2 צדדים למטבע

והפעם... ירושה משפחתית

האם נתקלתם אצלכם במשפחה המורחבת או במשפחות אחרות בנושא של ירושה משפחתית ומריבות על רקע זה

איך אפשר למנוע מצב של מריבות וחיכוכים על רקע של ענייני ירושה

 

[פרפרי אהבה]

הצד של החמות

 

[mykal]

וואוו נושא סבוך ולא פשוט.

אתחיל מהשאלה השניה--איך ניתן למנע מריבות,
בצד הטכני והפשוט--לכתוב צואה ברורה, להפקיד בידי נאמן.
ומי שלא כתב צואנ והלך לעלומו--מה אז? תלוי---
בצד האנושי--נראה לי שהורים שלא עושים אפליות, מערכת יחסים
של הרגשה לילדים שהם אוהבים ודואגים ואוירה טובה בין אחים מונעת מריבות.

אני יכולה לספר עלי, התיתמנו מאימנו בגיל צעיר יחסית--
מעולם לא דיברנו על ירושה--אבא לקח וחילק בין שלושתינו את התכשיטים
של אמא, הוא חילק מהם (אפשר לחשוב כמה היה לה) גם לחברות ולאחותה--
ואנחנו חשבנו שהוא צודק. בכל מקרה בטוח לא היינו מערערים על רצונו.
ואם בד"כ הבנות יורשות את התכשיטים--אבא נתן גם לגיסתי, ושמחנו בזה.

כשאבא נפטר--מצאנו צואה שנעשתה ע"י עו"ד, העו"ד מת לפני אבא שלי--
הלכנו הוצאנו צו ירושה--לפי מה שהיה כתוב בה.
הכל היה ברור, ואנחנו חברים טובים--נפגשים פעם בשלושה שבועות, לפחות,
הכל בסדר.

נכון להיום אני בעיקרון צואה מהלכת--כי ביתי כל פעם משאירה לי הוראות תפעול--
והיא אומרת גם לבעלה מה ההוראות אלי. לא נראה לי שתהיה שם בעיה עם ירושה.

מכירה משפחות שהסתכסכו בגלל כסף--
ב"כ לא מכבד, לא את ההורים הנפטריםולא את הידים המתקוטטים--
כולם מפסידים.
אני חושבת שבמשפחות מורכבות, כמו בנישואים שניים נכון להסדיר הכל
בכתובים ואז יותר פוט לכולם.

 

[A לוןA]

מניסיון

גם כשיש צוואה מפורטת עד השקל האחרון- מי שרוצה לריב ולהתחשבן ימצא על מה, ומי שרוצה להתפשר ולוותר ולשמור על מערכת יחסים בריאה- ימצא את הדרך.
הבעיה עם ירושות היא בד"כ לא הכסף, אלא המשקעים של כל החיים שצפים ועולים עם חלוקת הירושה.

 

[mykal]

אהמממ

כן, מי שרוצה לריב--יריב בכל מקרה,
לא חושבת שצריך ירושה בשביל לריב.
אלא אם המורישים משתמשים בזה כנשק נגד היורשים מובכך מלבים אש.
בעיקרון הסיבה למריבה --אם איין חלוקה שוה בין הילדים--
מה מגיע ולמה. וכן לכסף יש משקל רציני.

 

[A לוןA]

גם כשיש חלוקה שווה

יכולה להתחיל התחשבנות של "לך שילמו לימודים ולי שילמו רק על שנה ראשונה, אז מגיע לי יותר", או "הבטיחו לי בע"פ אחרת וזה היה לאחר תאריך הצוואה" או "הוא לווה ממני כספים ועכשיו אני רוצה חלק מהם מתוך הירושה" וכו' וכו'

 

[mykal]

זה נכון, המקופחים

הנצחיים לעולם נמצאים,
אבל זה לא מתחיל שם בחלוקת ירושה,
זה מלווה לאורך השנים, רק שהעובדה שההורים חיים--
הם עונים על כך, בעוד שאחרי מותם--ה'תביעה' נעשית מול מי שלא 'אשם' מעורב בהחלטות. ואז יש כמה דרכים לתגובה,
1)אם יש צואה, לא אנ כתבתי אותה אלא הורי, הא מחייבת מבחינה חוקית,
ולכן, לא נריב ביננו, את ההתחשבנות והקושי שלך---מול הכותב.
2)אם אין צואה--אני הייתי מותרת--למרות שאני יודעת שזה לא היה מרכך
את המקופח הנצחי, תמיד היה נדמה לו שגזלו לו אכלו לו וכו.

ואבל, כנראה לעולם דברים לא סגורים עד הסוף.
אני אישית כואבת מריבות וקרע משפחתי על רקע דברים כאלה.
אבל..... בני אדם שוי מגיבים שונה.

 

[פרפרי אהבה]

הצד של הכלה

 

[כפרקי]

אצלנו בחרו לוותר

סבי דאג לחלק את הכסף שווה בשווה עוד בהיותו בחיים. אם אחד הילדים נצרך לעזרה כספית, גם האחרים קיבלו את אותו סכום באותו מועד.
אמה של חמותי עדין בחיים והיא משתמשת בכספי הירושה כדרך לערוך מניפולציות על הילדים והנכדים כבר מעל 15 שנים, כולל איומים שתתרום את כל הכסף. חמותי במצב כלכלי בסדר (לא יותר) אבל כל כך נמאס לה מהמשחקים שהיא הודיעה לשאר שהיא לא בעניין. אם האמא רוצה, שתשאיר כסף, אם לא, אז לא. ושלא תשגע את כולם בדרך. בעלי ואחיו יישרו קו עם ההורים. אז אמה של חמותי משגעת רק את שאר האחים ואצלנו שקט.

 

[dori78]

אז ככה:

אני רוצה לכתוב על כסף באופן כללי.
הנושא הפיננסי הוא נושא בעייתי מאוד בימינו וזה מתחיל לדעתי הרבה לפני הירושות.
זה מתחיל בציפיה של הזוג לעזרה במימון החיים המשותפים, במימון החתונה, במימון ירח הדבש וכו'.
אני מכירה מישהו שלא מוכן לצאת מבית הוריו כפרינציפ, כי הוא חושב שהם חייבים למכור נכס שברשותם
ולתת לו סכום כסף לפתיחת עסק. לא שיש לו תכנית עסקית מגובשת, חלילה.
מקרה נוסף - מישהי שאני מכירה אישית, שאחת מבנותיה ניתקה את הקשר עם המשפחה לכמה שנים,
כי כשביקשה כסף למימון חתונה (כמו שנתן הצד השני) הסבירו לה יפה שאין להם יכולת לעזור, בטח לא בכאלה סכומים.
היא נורא התבאסה ויום אחרי החתונה ניתקה את הקשר.
היא חידשה את הקשר כשהבינה שהיא לא יכולה לנתק את ילדיה מהמשפחה שלה.

ככה שלא צריך לחכות לירושה, לפעמים המריבות האלה מתחילות הרבה קודם.
וזה לא תמיד חייב להיות על כסף, אני רואה דמיון בין זה ובין הורים צעירים שנדמה להם שהסבים והסבתות עובדים אצלם
וחייבים לעבור לדום בכל פעם שהם רוצים לצאת לבלות ולא מעוניינים לממן בייביסיטר.
גם עזרה מהסוג הזה מן הראוי לקבל כשמציעים לך, לא לדרוש.

איך נמנעים מחיכוכים ומריבות?
בשלב שזה מגיע לחיכוכים ומריבות זה כנראה קצת מאוחר מדי...
חינוך, תקשורת, חינוך, תקשורת וחינוך. ותקשורת.
ילד (גם בן 37) שחושב שההורים שלו חייבים לו משהו - זאת בעיה שהתחילה כנראה הרבה קודם.

 

[mykal]

מסכימה עם הענין

שהדברים לא מתחילים עם ירושה.
אלא קודם,
אבל בד"כ הירושה מגיעה כשאנחנו כבר עם בני זוג.
ומסתבר שיש להם גם מה לומר. ושיש תתמערכת בין הגיסים והגיסות.
ויש תובנות 'שמעודדות' את המגיע לי.
וזה כבר מקום אחר.

זה מזכיר לי--שהחלטנו לרוקן את הבית של אבא (גם של אמא אבל הוא חי שם אחריה עוד 40 שנה).
קראנו לבעליםשלנו ואחי לאשתו ולילדים--והצענו שכל אחד יקח מה שנראה לו ושנחוץ לו.--ואז גיסתי בקשה שמיכת פוך מדהימה. כמובן שקיבלה.
אחי מצלצל אלי אחרי שבועים ואומר--מה זאת השמיכה הזו? אין לנו ציפה,
אמרתי לו שהצעתי את שתי הציפות של השמיכה ואשתו לא צתה ולא לקחה.
וזה ניתן.
אמרתי--זה אבא הזמין מיוחד לבן הצעיר שלי-- שגובהו מעל 2 מטר.
אז קחי ותני לו--איןלנו מה לעשות איתה. לקחתי ונתת לו.
לומר--השיח ל הירושה זה לא רק כסף--זה בית שלם.
ועוד גורמים מעורבים בזה. לא רק האחים.

 

[ד ר ל י]

התשובה שלי די משעממת

מהיכרות עם הדמויות במשפחות שלנו, הירושה תתחלק באופן שווה בשווה ולא צפויות דרמות מיוחדות.
מקווה שלא אופתע

אין לי מושג איך מתמודדים עם מריבות משפחתיות בנושאים האלה, קטונתי.

 

[פרפרי אהבה]

אצלנו כסף זה נושא בעייתי

עברו הרבה שנים מאז שסבא שלי נפטר ועדיין היחסים בין אבא שלי לאחותו לא חזרו לתלם ותמיד הוא יזכור את התמונות שהיא הסתירה ממנו וכסף שסבא שלי בחר להוריש לה ולא בהתאם למה שהוריש לאבי.
&nbsp
אני אישית שונאת כסף, מודה.
כבת ליועץ השקעות בבנק -כל הילדות שלי סבבה סביב כסף-יש/אין/לא צריך וכו'...
מבחינתי כסף זה אמצעי ולא מטרה- אחרת כנראה הייתי בוחרת מקצוע אחר

&nbsp
אני חושבת שצריך לחלק שווה בשווה על מנת למנוע מריבות עתידיות אבל זה משהו שמאוד יפה לומר על הנייר אבל בפועל למשל אצלנו במשפחה-הצרכים שונים.
אני ואחותי יותר מסודרות כלכלית לעומת אחי וכנראה שיהיה יותר נכון שדווקא ההורים יורישו לו יותר לעומתנו.

 

[ד ר ל י]

אהבתי את מה שסיפרת על עצמך ועל

אצלי זה קצת הפוך, אני אוהבת כסף וחושבת עליו רוב הזמן. אני הכלכלנית של הבית.
וגדלתי בבית שבו כסף היה מילה גסה, הורים שגדלו בישראל עם הערכים של תקופת קום המדינה שכסף היה משהו שמדחיקים ולא מדברים עליו.
הרבה פעמים אני נתקלת במקרים של ילדים שגדלו והפכו להיות במשהו מסוים ההיפך מההורים, למשל הורים חולי ניקיון, הילדים הופכים להיות בבגרותם בלגניסטים, או הורים חסכנים מאד, הילדים בזבזנים. לפעמים במקום לחקות את ההורים אנחנו הופכים להיות ההיפך הגמור מהם, אולי בגלל שהם הגזימו עם הנושא והמאיסו אותו עלינו?

 

[ד ר ל י]

התנסחות לא טובה

כתבתי שאני אוהבת כסף וחושבת עליו רוב הזמן.
טוב, אז אני אוהבת אותו בגלל שהוא בעצם חסר

וחושבת עליו רוב הזמן (טוב, לא רוב הזמן אבל די הרבה) בגלל הדאגות שזה יוצר....

 

[פרפרי אהבה]

אני לגמרי כזו- די הפוכה (או לפחות-משתדלת

)

לא יודעת איך אהיה כאמא, אבל למשל אצל אמא שלי לא עובר יום בלי לנקות, היא תגיע גמורה מהעבודה- אצלי פעם בשבוע is more than enough!
והיא מכינה אוכל לגדוד ומקפיאה- אצלי אין אוכל מוקפא, אוכלת רק טרי.
&nbsp
הם קונים לפי המחיר-נגיד יקנו X פחות טעים רק כי יותר זול, אני אשקיע ואקנה פעם ב... אבל את הדבר שבאמת רוצה לאכול.

 

[בשמת9]

אצל חמי וחמותי ז"ל הכל היה מסודר ואיש

לא פקפק.
&nbsp
לא מעט אחים והיה מה להוריש, הכל היה שווה בשווה באופן מדויק בלי קשר למצבו המשפחתי והכספי.
&nbsp
בצד שלי יש דוד שנפטר והילדים הסתכסכו ביניהם שבוע אחרי מותו.