ראסל כתב כמה פרקים מדהימים, אבל
גם כמה פרקים גרועים ומביכים - ביניהם למשל צמד פרקי החייזרים השמנים והטיפשים מאמצע העונה הראשונה או פרקי הסיום הנמרחים של עונה 3 ו-4. בסה"כ הוא כתב הרבה יותר פרקים טובים מאשר רעים, וכאמור כתב כמה פרקים מאוד אהובים עליי (סוף עונה 1 ו-2 למשל). במבט ראשון, זה נראה כאילו מופאט עושה פרקים אפלים יותר ולכן היה נחמד ב-4 העונות הראשונות להיתקל מדי פעם בפרקים שלו ולקבל זווית ראייה טיפה שונה. אך החל מהעונה החמישית כשרוח היוצר שלו השתלטה על הסדרה ה"אווירה" הזו שלו נמאסה עליי מהר מדי והבנתי שהעלילות אולי אפלות טיפה יותר יחסית לסטנדרטים של דוקטור הו, אבל יחסית לאפלות של סרטי אימה ומיסתורין לדוקטור הו נותרה עוד הרבה מאוד תחרות ולכן פניית התוכנית לכיוון הזה רק הופך במין סוג של פרדוקס את הסדרה ליותר ילדותית כי היא מנסה לקחת את עצמה לכיוונים אפלים יותר, אבל עכשיו מתחילים להסתכל עליה גם בהשוואה ליצירות אחרות אפלות וזה בעצם גורם לפחות הערכה שלי כלפי הסדרה. עדיף אילו הייתה נותרת פחות אפלה, ולפחות שומרת על ההומור והחן הרגיל שלה ועל עקרונותיה. גם העובדה שהשחקנים הראשיים הרבה יותר צעירים מבד"כ מורידה כמה וכמה נקודות לרעתה של הסדרה. מקווה שהסברתי בצורה ברורה, אבל בסה"כ נראה לי שהייתי מעדיף אילו ראסל היה נותר בניהול הסדרה ומופאט היה ממשיך לכתוב פרקים נפלאים רק מדי פעם.