ראיתי את ארבעת הפרקים של Terror of the Autons.
הפרקים בהם מופיע לראשונה המאסטר.
כרגע אני מגחכת לעצמי על כל מיני דברים שהצחיקו אותי שם כמו הגלימה של הדוקטור וכל הטבעות האלה שהיו באופנה לגברים ולנשים באותה תקופה.
אבל מבעד לצחוקים מאד נהניתי מהמכוניות של פעם באנגליה. תחילת שנות השבעים אם אני לא טועה.
העלילה טובה ומפתיע לגלות שיש כל כך הרבה דברים דומים להיום.
למשל ההתרעמות של הדוקטור על כך שכל פעם שיוניט או הצבא מגלים את המטרה, דבר ראשון שהם רוצים לעשות הוא להפציץ ולירות, מבלי לחשוב.
אני חושבת שהשיא של מוטיב זה חזר באנד אוף טיים עם פצצת האוסטרהאגן או איך שקראו לה שאמורה היתה למחוק את כדור הארץ מהיקום. עם טננט.
אהבתי לראות את תחילת שיתוף הפעולה בין בריגדייר והדוקטור.
לא בדיוק הבנתי לאן נעלם המברג הסוני שלו לאורך הפרקים האלה.
הופתעתי גם לגלות שאחד המשפטים הכי אהובים עלי מקורו בסדרה זו: military intelligence is a contradiction of terms.
זה מה שהדוקטור תוהה בקול רם בפני ג׳ו המלווה המדענית שלו.
כדאי לראות פרקים אלה כי כבר שם רואים את האינטראקציה בין המאסטר לדוקטור, ושם אנחנו פוגשים לראשונה את האוטונס שפוגשים אצל טננט עם דונה אם אני לא טועה, וכבר בפרק הראשון אם אני זוכרת נכון של אקלסטון עם רוז.
אמנם הכל נראה ישן לעומת היום מבחינה טכנולוגית אבל יש תחושה באוויר כשצופים בפרקים אלה, שהאנשים בסרט מאד מבסוטים וגאים בעצמם על הקדמה ושמשרתת אותם בעשיית הסרט.
אני תוהה מאיפה הרעיון הזה שהפלסטיק יכול להיות כל כך מסוכן. אולי מאסו באותה תקופה בתחליפים הפלסטיקים שהשתלטו על כל דבר שהטבע הציע ללא התערבות טכנולוגית.
אז יש כאן איזה ניגוד בין שביעות הרצון של האנושות מהקדמה לבין החשש שלה ממנה.
