נראה לי אני היחידה בעולם שלא שמחה מהפרק הזה.
למה?
כי נמאס לי מקטסטרופות!
כן אני יודעת, זה הקטע כאן, כולם אוהבים את הרעים, זה הכיף להתחכך עם הסכנה, עם הרוע,
לאבד דברים ואנשים. אני ממש לא! תנו לי סוף טוב הכל טוב ואני מרוצה..
עד שיש שקט בסטוריברוק... זה לזמן מוגבל מאוד.
נקודות שאהבתי:
-רגינה אומרת להוק:" אפשר כבר להיפטר מהרעה?"
-רג'ינה לאמה, למה צהוב?? , ואמה שעונה לה- זה הזמן לבקר את הטעם שלי במכוניות, גנבתי אותה!
-רג'ינה מכנה את אורסולה, כלבת ים, תמנון, היה ממש משובב לב!
-באמת שאהבתי את המבט הלא ברור שרג'ינה שמה לאמה אחרי שהמפלצת הזאת עפה מהעיר, והיא הרגישה שהיא ניצלה...
-לראות את סנואו מאיימת על תלישת לב למישהו.. גורם לתהות מה הצליחו להמציא כבר, שקרה ביניהם ככ נורא ביער המכושף..
-קצת נמאס שהוק זועף ככ בכל סצנה, ביכיאת זה כבר מוכר עד אימה, קצת לגוון
-הסצנה שהוק ובל מתפרצים בהתרגשות לרג'ינה שהם מצאו את הלחש, ונכנסים אחד לדברי השני- כזה מבויים!! לא נראה אמיתי!
 
ושאלה לסיום: לא הבנתי מה היה הקטע של המפלצת, הוא רוצה לאכול את הלב בעל הפוטנציאל הגדול ביותר לדרקנס?
מה זה היה קשור למשפט האחרון של אורסולה, שהיא אמרה שרג'ינה הרבה יותר חזקה\אפילה ממליפיסנט כי המפלצת לא להצליחה להביס אותה. המפלצת לא נדחית ע"י האפל ביותר אלא רוצה לאכול את האפל ביותר, וזה לא היה נשמע שמשהו יכול לעצור אותה.
אז בסדר הבנתי שהלב של אמה עם הפוטנציאל הכי גדול, איך זה קשור ללהביס?
ולמה הם צריכים לדאוג מאמה? השלישייה הזאת? בלי קשר לקסם אור שלה, כן.