מה בפינה - השימוש במילה "לא"

מה בפינה - השימוש במילה "לא"

באישורה של מורן שמש, אני רוצה היום להעיר את תשומת ליבנו לשימוש במילים כמו "לא" או בעצם כל מילה שהיא מה לא לעשות לעומת מה כן במקום. כולנו מכירים את זה, אבל חשבתי שתזכורת לא יכולה להזיק.

האם זה נראה לכם חשוב? ספרו לנו איך אתם מתמודדים עם זה, האם יש הבדל בין בני הזוג?

להלן הטקסט של מורן שמש:
"לא" היא מילה מאוד פשוטה. קצרה. קלה לשימוש. אולי קלה מידי. חיש מהר, אם לא נשים לב, השיח עם הפעוט שלנו יכול להפוך ל: "לא לזרוק אוכל!" "לא לטפס, אתה תיפול!", "לא להכניס ידיים לפח!", "לא משחקים עכשיו, הולכים לאמבטיה!" "לא!" "אל!" ....
אני קוראת לזה - ילד שחי ב"לא לא לנד". מוכר?
פעוט שמרבית היום שלו מורכב מ"לא" יהיה מתוסכל ויגדל להיות מבוגר שמאמין שהעולם הוא מקום שלילי ומסוכן. העולם הוא לא שלילי ומסוכן, החיים הם לא קושי וסבל וזהו בטח לא המסר שנרצה להעביר לילדנו, העולם הוא מקום טוב, יש בו הרבה "כן", הרבה לנסות, לטעום, לחוות- זהו העולם שהיינו רוצים לגדל את ילדנו אליו וכך גם צריך להיות היום שלהם- מורכב מהרבה "כן" ומחוויות טובות, ולפעמים, כמו במציאות, כמו שאנו חווים כמבוגרים, יש "לא" וצריך לדעת להתמודד איתו.
אז איך אומרים "לא" בצורה נכונה? הסוד הוא במינון ובדרך.
הנה דרך אחת לצאת מהשיח השלילי הזה – אמרו מה "כן" ולא מה "לא".
אם הוא זורק את האוכל על הרצפה הסבירו לו: "אוכל אוכלים. אם סיימת לאכול, אתה יכול לרדת מהכסא".
אם הוא מצייר על השולחן, אמרו לו: "מציירים על נייר, אני אשמח להביא לך נייר ותצייר את הציור היפה שלך.."
שמתם לב, אין שימוש במילה "לא"...

לינק לדף הפייסבוק של מורן שמש:
https://www.facebook.com/מורן-שמש-הורות-מקושרת-הדרכת-הורים-213345375521322/timeline/
 
עונה

יש ימים שאני שומעת את עצמי אומרת יותר מידי לא. כמובן שאלה ימים שמשהוא עובר אלי, והילדה שלי כבר בת כמעט 10
ככה שהחיים שלי הרבה יותר פשוטים.
אני מהאנשים שמאוד מקפידה להגיד מה כן ומה חיובי ופחות "לא" ושלילי, אבל בעלי, אוי ואבוי. לצערי ככה הוא גדל, ולצערי היותר גדול, הוא גם חושב שזה בסדר
למרות שהוא מבין את הצורך בחיזוקים - איזה מזל
 

יוקלילי

New member
המילה 'לא' אינה קללה

זה רק עניין של מינון והסבר, וכמובן מתן אלטרנטיבה. העולם בהחלט עשוי מאיסורים (למשל: אסור ללכת על הכביש, כי זה המקום של המכוניות והן נוסעות מהר ולא תמיד רואות אותנו).
אני חושבת על כך בהקשר של התנהגות מינית: אם לא נלמד אותם את המילה לא בהיותם פעוטות, איך יאמרו וישמעו את המילה 'לא' כשיהיו גדולים מעט יותר?
לדעתי האישית העולם טומן בחובו סכנות, תמיד היה כך (איתני הטבע, אנשים), וטוב יהיה ללמד את הילד איך להתנהל בעולם ולא ליצור עבורו עולם שלא קיים.
עם זאת, מסכימה מאוד שמירת 'לא' באופן קבוע וללא מתן אלטרנטיבה לא תורם לבניית אישיות בוגרת וביקורתית. אני אוהבת גם את השיטה של 'פסיכולוגיה הפוכה' שיוצרת הגחכה של המצב, ופורקת את המתח הרגשי סביב הסיטואציה.
 
ומצד שני, אני נתקלת בילדים שלא רגילים בכלל לשמוע "לא"

ואם אני מבקשת מהם לחכות בסבלנות או מסרבת לבקשה שלהם- הם מתחילים לבכות/להתעצבן וכו', וזה בסדר ולגיטימי...
&nbsp
אני בעד שימוש במילים חיוביות, אבל כן-לפעמים צריך גם לדעת לומר "לא" ולקבל כמובן את הרגשות של הילדים ולומר שמבינים שזה קשה ולא נעים לשמוע "לא". אם זה ילדים גדולים בהחלט אפשר להסביר להם מה עומד מאחורי ה"לא".
&nbsp
&nbsp
 

alphadelta

New member
כן ולא

כמו כל דבר בהורות, זו לפעמים הליכה על חבל דק. כמו שאמרה יוקלילי - המילה לא זו לא קללה ומצד שני לא רוצים להגיד לא כל היום. אם הילד רץ לכביש - אמשוך אותו לכיווני ואגיד ״ לא״ נחרץ. אבל כן אסביר הסבר שמתאים לגיל למה. גם את המילה לא אפשר להגיד בדרך רכה יותר. ככלל, אנחנו מנסים לחשוב רגע, אם המצב מאפשר , אם להגיד לא. הנה סיפור מעט קיצוני. הייתה לנו משפחה בגן שהגיעה עם הוראה שאסור להגיד לבת השנתיים שלהם ״לא״. בשום מצב. רק באופן חיובי. היא הייתה אלרגית לבוטנים. והיינו צריכים להשגיח שלא תגיע באוכל של אף אחד אחר. היא הייתה ילדה חסרת גבולות. מאתגר להגיד באופן חיובי ״לא לעמוד בתחתית הרידה כשתלת אופן מתקרב. כשאמרנו ״ תעמדי פה בצד אם את רוצה לראות״ היא הגיבה ב״ לא״ נחרץ והמון צרחות. כך שהיינו צריכות להפסיק נסיעות בתלת אופן לכולם. למזלה הרב, אחרי כשנה נולדו לה אחיות תאומות קטנות וההורים התחילו להגיד לא. ולא להסביר למה לא דוחפים דברים לאף של התינוקת ואפשר להשחיל במקום. אגב, כש פעוט אומר ״לא״, זה שלב חשוב בהתפתחות.
 

יוקלילי

New member
נתת דוגמה נהדרת לכך שאי שימוש במילה מעורר תגובה נגדית

מראה שאי השימוש במילה יצר אצלה את הצורך להביע אותו, כי בתבונתה היא הכירה אותו. וזה מעיד כי הסביבה לא הייתה קשובה לצרכיה, ואת זה אנחנו בסך הכל רוצים להשיג. ממליצה בחום על הספר 'איך לדבר כך שילדים יקבישו, ולהקשיב כך שילדים ידברו'- נותן מענה ורעיונות לדיאלוג פורה עם הילדים.
 

rona73

New member
כשנולדו התאומים ...

בשנים הראשונות הרחקתי את כל הדברים המסוכנים ככה שהיתה להם סביבה בטוחה יותר.שמרתי כל הזמן וכן היה קשה.
אמרתי "לא" אבל לא באובססיה.יותר היתי מרחיקה אחד מהשני או ממשהו.
חמותי היתה אומרת להם הרבה בבולגרית ,נה,נה,נה,נה!זה מה שאני היתי שומעת כל הזמן וזה שיגע אותי מאוד.
למדתי כן להסביר להם יותר מאוחר.אבל גם למדתי שבהמון מקרים אפשר לא להגיע למצב של להגיד לא.למסעדות לא הלכנו ולמקומות שצריך להיות בשקט ובלי לזוז גם לא.זאת אומרת שכן בחרתי לאן לצאת איתם ולהיות יותר שקטה.

עכשיו אני מסבירה למה אי אפשר.יש את ה"לא" אבל תמיד עם הסבר


לדוגמאות שנתת:מי שזורק אוכל לא מקבל אוכל או שמאכילים אותו.
הילדים שלי נפלו הרבה פעמים,אבל לשם השווה,במיטת תינוק שהתחילו לטפס פשוט לימדתי אותם איך לעשות את זה בלי ליפול.הם היו במיטות תינוק- עד גיל שלוש.
ידים לפה,לדאוג שהידים יהיו נקיות ומקסימום ...אף פעם לא אמרתי לא לזה.
יש שיגרה ואז מתוך הרגל יודעים מתי אמבטיה ומתי משחקים.יש זמן לשחק ואחרי שמסדרים הכל אוכלים ואמבטיה.
 

Et tu Brute

New member
ההתרשמות שלי היא שהיום

מצב שבו ילדים שומעים יותר מדי את המילה לא הוא דווקא המצב הנדיר. הרבה יותר נפוץ לפגוש ילדים שלא שומעים אף פעם את המילה לא.
עליי להודות שממש לא התחברתי לפוסט הפותח, או לפחות לא לאיך שהוא מנוסח. זה שכדאי ורצוי להסביר לילד את ההגיון שמאחורי אמירת הלא זה נכון, אבל זה לא במקום לומר לא, אלא בנוסף, ורק אחרי שההתנהגות השלילית נפסקה, לא כמשא ומתן שבו עליי לשכנע את בתי שאכן יש לי סיבה טובה לאסור עליה את מה שהרגע אסרתי... בואו נודה על האמת, לא תמיד יש לנו הסבר משכנע, ולא תמיד המציאות מתיישרת עם הסברים שכן יש.
 

alphadelta

New member
מסכימה

ההסבר שלנו יכול להשמע משכנע לאוזנינו, אבל לאו דווקא לאזניו של בן השלוש. למה לא לצייר על הקיר? למה לא קונים את הצעצוע בטרגט? הרי הטיעונים שלנו כלל לא שייכים לעולמו של בן השלוש. יש קו עדין בין לפזר את המילה לא סתם ככה לכל עבר לבין לפחד לפגוע בנפשו הרכה של הילד עם המילה האיומה ״לא״. הרי ילדים אוהבים וצריכים גבולות. צריכים מבוגר אחראי. עוד משפחה בגן ( גן יהודי באיזור חביב) הבן בן השלוש נהג להטיל את מימיו על האמא. כשהיא פנתה אלי לעזרה. שאלתי בין השאר, מה היא אומרת לו כשזה קורה. התשובה הייתה ״ חמודי, לא עושים ככה. אם אתה צריך להטיל את מימך אז בא נלך לחדר השירותים״.
 

shuttles3

New member
אצלנו יש מעט מאוד "לא" והרבה מאוד "כן"

הוא בן 3.
"לא" שמור לשני מקרים: כשהוא עושה משהו שהוא באמת אסור. כמו מראה סימני נסיון לשחק עם ארגז החול של החתולה / מושך לה בזנב / רץ במדרגות / מסרב לתת יד לפני מעבר כביש וכו'. אז הוא מקבל "לא" חד משמעי + עצירת המעשה + הסבר למה לא + תזכורת איך כן.
המקרה השני הוא כשהוא מבטא צלילים לא נכון: הבחור מתעצל לומר נכון מילים וצלילים וכשהוא חוזר על הצליל שאמרנו לו בצורה לא נכונה, הוא מקבל "לא" ותיקון עד שהוא מפסיק להתעצל ומבטא נכון.
&nbsp
מסתבר שאצלו, כדי שיפסיק לעשות משהו לא רצוי, עובד הרבה יותר טוב לומר "כן", מאשר "לא". כנראה שכשמשהו לא אסור, אז זה מפסיק להיות מעניין. בסך הכל, חשוב לי ללמד אותו התנהגות נכונה, ולא פשוט לגרום לו להיענות ל"לא", כי אני האמא והוא הילד. לדוגמא: התחיל לדפוק במראה בשירותים. אז הפסקתי אותו כמובן, אמרתי שהמראה עלולה ליפול ואז זה יהיה מאוד, אבל מאוד כואב, ואמרתי שהוא יכול לעשות "ביפ" עם האצבע. עשינו "ביפ". בפעם הבאה שדפק במראה, שוב עצרתי אותו והזכרתי "ביפ", בלי יותר מידי דראמה. עשה "ביפ" ונרגע. מאז כמעט ולעולם לא ניסה. דופק בקירות? למה בעצם לומר לו "לא"? מה כבר יקרה לקירות? הם יפלו? אני כמובן לא מעוניינת לחדש צבע כל חודש, ולכן מרשה לו לדפוק, רק יותר בשקט/בזהירות. הוא דופק קצת ומשתעמם. וכולנו מרוצים.
רוצה עוגיה? "בוודאי, אחרי ארוחת ערב, תקבל עוגיה". והוא יודע שכך יהיה, ואפילו אם הוא ישכח, אני אזכיר לו ואתן לו את העוגיה שלו (אנחנו מאוד עקביים איתו. אם אומרים, אז מקיימים).
צעקות בזמן משחק? אני מבקשת להנמיך את הקול. להמשיך באותו "צליל", רק לא כל כך רועש. מדגימה, אם צריך. והוא נרגע. "לא צועקים!" - לא עובד, הוא ממשיך לצעוק. "בבקשה, תעשה את אותו הדבר, רק יותר בשקט" - כן עובד, הוא נרגע.
&nbsp
באופן כללי, כמה שמתנהגים איתו יותר בנועם, כמה שהטונים בבית נמוכים ונעימים יותר (מה שהרבה פעמים קשה לעשות כשאני מספרת לבעלי חוויות מהעבודה שלי...), כך הבחור רגוע יותר, ממושמע יותר וכיף יותר לכולנו. אני יכולה לספור על אצבעות יד אחת את כמות העונשים שהוא קיבל ב-3 שנות חייו. אנחנו עושים הרבה מאוד פשרות וכך גם הוא וגם אנחנו מקבלים את מה שכולנו רוצים (שזה כמובן מה שההורים רוצים, רק שהוא לא מבין את זה עדיין
).
&nbsp
לגבי הגן: אני משערת שבגן הוא מקבל כמות נאותה של "לא". הגננת שלו היא חתיכת טיפוס... מה שאני יכולה לעשות זה להזכיר לו בבית, שוב ושוב, ש"כל הילדים מקשיבים לאמא, כל הילדים מקשיבים לאבא וכל הילדים מקשיבים לגננת. כל הילדים. תמיד". מקווה שהוא ישננן את זה היטב...
 
למעלה