ניריתסקוטלנד1
New member
קראתי את הפוסט הזה בדף הפייסבוק של "בדרך הלב – פשוט להיות הורים" וחשבתי שיתאים גם כאן. אני מעתיקה כי יודעת שלא כל חברי הפורום חברים בפייסבוק.
וכמה שאלות התיחסות לאחרי שתקראו את הפוסט:
האם אתם זוכרים אם לכם היו פחדים בתור ילדים? האם היה משהוא צפציפי שפחדתם ממנו? איך התיחסו ההורים/בוגרים לפחדים שלכם?
איך אתם פועלים כאשר הילד מספר על פחדים? שווה לציין גילאים.
הספר "דרקון – אין דבר כזה" ג'ק קנט (תרגם מאנגלית – אברהם יבין) - מומלץ
הספר הזה בעיני הוא ספר להורים לא פחות מאשר ספר לילדים. קראתי השבוע את הספר הזה שמתאר בצורה מאוד מדויקת מה קורה כשאנחנו מתעלמים מרגשות או מכל דבר אחר שקיים בנו.
בילי ביקסבי מצא יום אחד דרקון קטן בחדר שלו. בילי ליטף את הדרקון והדרקון כשכש בזנבו מרוב שמחה אבל אמא של בילי מבטלת כלאחר יד את נכחותו של הדרקון: "...'דרקון – אין דבר כזה!' אמרה אמא של בילי. והיא דיברה ברצינות." ובילי, הוא מקשיב לאמא שלו ומתחיל להתעלם מהדרקון אבל ככל שהוא יותר מתעלם, כך הדרקון גדל והוא גדל עד שהוא כבר כל כך גדול שהוא משתלט על כל הבית: "... הראש שלו יצא דרך הדלת הקדמית והזנב – דרך הדלת האחורית, ולא היה חדר שלא היה בו איזה חלק של הדרקון." עד שבילי כבר לא מוכן להתעלם יותר ולמרות שאמא שלו עדיין מסרבת להאמין, בילי מתעקש שיש דרקון גדול מאוד והוא מלטף את הדרקון בראש. הדרקון מכשכש בזנבו מרוב שמחה ויותר מהר משגדל, הוא עכשיו נעשה קטן יותר ויותר וכעבור כמה רגעים הוא חוזר לגודל של חתלתול.
אמא של בילי סוף סוף מוכנה לקבל את הדרקון ובילי מסביר לה שהוא בסך הכל היה צריך תשומת לב: "..'דרקונים קטנים כאלה לא אכפת לי," אמרה אמא. 'למה היה צריך לגדול כל כך?' 'אני לא יודע,' אמא בילי, 'אבל נדמה לי שהוא פשוט רצה שישימו לב אליו'."
רגשות יכולים להיות מפחידים בדיוק כמו דרקון. מפחיד להרגיש עצב, תסכול, אכזבה ואפילו שמחה, התלהבות, התרגשות. לימדו אותנו להנמיך עצמות ולשלוט ברגשות שלנו ולפעמים אנחנו לא ממש יודעים איך להתמודד איתם. כשאנחנו מתעלמים מהם הם לא נעלמים אלא גדלים בתוכנו בדיוק כמו הדרקון של בילי שגדל בתוך הבית עד כדי כך שהוא כבר פרץ מתוכו, עד כדי כך שכל הבית היה מלא בו.
וכל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להכיר ברגש, לדעת שהוא קיים ולתת לו מקום.
כשיש לנו רגשות קשים, לפעמים האמפתיה כשלעצמה עוזרת לנו להמשיך הלאה ולפעמים היא עוזרת לנו להבין את הצורך שלנו או הצורך של הילדים שלנו ולחפש דרך לענות לצורך הזה ולהפוך את החיים שלנו לשמחים יותר.
ומעבר למסר הגדול יש פה גם מסר נוסף. כשהילדים שלנו מספרים לנו סיפורים, מספרים לנו על דמיונות או דברים מדהימים שכביכול קרו להם ואנחנו ברגע אחד מנפצים את כל החלומות ופותרים את הכל ב – אין דבר כזה. אנחנו הדמות ההקשרותית החזקה ביותר בחייו של הילד, כל דבר שאנחנו אומרים או עושים או חושבים משפיע עליו ולפעמים כל מה שהילד צריך זה את האפשרות לחלום, לראות את הדברים אחרת גם אם המציאות כל כך שונה מהדמיון, גם אם הדמיון כל כך "דמיוני". המציאות כבר תלמד אותו את העובדות עם הזמן ולפעמים הדמיון שלו ילמד אותנו.
הספר מתאים בעיקר לילדים בגילאי 2-5 אבל גם מבוגרים נהנים ממנו בכל גיל.
להלן לינק לדף הפייסבוק של בדרך הלב – פשוט להיות הורים:
https://www.facebook.com/pashutlihiothorom?fref=nf
וכרגיל, תרגישו חופשי להוסיף ולהתיחס לכל דבר שקשור בנושא זה.
