מה בפינה – שמירת חפצים

[ניריתסקוטלנד]

מה בפינה – שמירת חפצים

כאשר אנחנו עוברים בית ובטח מדינה, אנחנו גם ממיינים את הדברים שלנו ועושים בהם סדר – מה הדבר הכי ישן שיש לכם? מה הוא? למה הוא נשמר?

כאשר עברתם לחו"ל, האם שמרתם דברים בישראל? איפה? איך? איזה דברים?

תרגישו חופשי להתיחס למה שאתם רוצים, איך שאתם רוצים, ולהוסיף במידה ואתם רוצים

 

[carlimi]

כשעברנו לפני 3 וחצי שנים

כל ענייני הבית, החפצים, האריזות היו באחריותי.
תהליך המיון כלל - למכור, לתת, לזרוק, לשלוח, לקחת איתנו או לשמור אצל ההורים.
לשמחתי גם לאמא שלי וגם להורים של בעלי יש מחסן, כך שיכולנו להעביר מספר מוגבל של חפצים לשמירה אצלם, בחינם.
את הרוב הגדול של הרהיטים ומוצרי החשמל מכרתי. גם הרבה דברים אחרים בעצם ....חחח היה די מפתיע מה אנשים קנו.
היו דברים שנתנו לחברים, בני משפחה, לגן של הילדים במושב ועוד.
היו דברים שזרקתי (או יותר נכון הנחתי ליד הפח) וגם משם לקחו ....
שלחנו 15 ארגזים בדואר.
כל התהליך לקח פחות או יותר כ 3 סופי שבוע מאוד אינטנסיביים.
אני כבר לא ממש זוכרת את כל הדברים ששמנו אצל הורים, אני יודעת שמהצד שלי יש שם כמה תמונות לקיר, כאלה שממש לא רציתי להיפרד מהם, יש שם מנורת ריצפה של אומן ישראלי שנקנתה ישירות מהמוזיאון אחרי התערוכה, אלבומי תמונות כמובן ואולי עוד כמה דברים ... אולי כדאי באמת לעבור על הדברים בביקור הבא ולהחליט מה עושים הלאה מכיוון שכבר ידוע שאנחנו נשארים (מה שלא היה ידוע כשעזבנו).

 

[ניריתסקוטלנד1]

הדבר הכי ישן שיש לי היא פיג'מה

שאני משתמשת כעליון כאשר אני יושבת במיטה וקוראת. קניתי את זה במרקס אנד ספנסר מתישהוא בתחילת שנות ה-90 בלונדון וזה עדין איתי.

לאבא שלי יש מחסן מתחת לבית וכל הדברים שהשארתי נמצאים שם בארגזים. כלי מטבח, מצעים, מגבות ושטיחים ומה לא. לאט לאט האחיינים שלי לוקחים דברים שהם צריכים לבתים שלהם כאשר הם עוזבים את הבית של ההורים שלהם

באישורי כמובן.

בשנים הראשונות הייתי עוברת על הארגזים בכל חופשה ולוקחת איתי עוד דברים חזרה לסקוטלנד, אבל זהו. יש שם עוד 2 מנורות לליד המיטה שאני מאוד מאוד אוהבת, אבל פוחדת שהם ישברו בדרך, אז... ותמונה שאמא של בעלי קנתה לו (היא כבר לא בחיים) שמסגרנו בצורה שאי אפשר להוציא מהמסגרת והתמונה מאוד גדולה

 

[carlimi]

הדבר הכי ישן שיש לי כאן

(לא זוכרת מה יש בישראל) הוא שמיכת הפוך הזוגית שלנו!
זו שמיכת פוך נוצות אווז של פריד שאמא שלי קנתה לי כשעוד הייתי בתיכון, אחרי שהיא קנתה לי פוטון זוגי ...

זו שמיכה מ ד ה י מ ה !!! אני ישנה איתה 365 ימים בשנה ולא מסוגלת להיפרד ממנה.
היא קלה, נעימה ומחממת נהדר. יש לה חלק שמתחיל להיות מעט דליל יותר וממש מטריד אותי שאולי בקרוב אצטרך לרכוש שמיכה חדשה.
יש מצב שאקנה אחת של פריד בארץ ואסחוב אותה לכאן (בשקית ואקום כמו שעשינו בזמנו).

 

[ניריתסקוטלנד1]

אני לא מסוגלת לישון בפוך בכלל. חם לי מידי.

 

[alphadelta]

כל כך אוהבת שאלות שגורמות לי לחשוב

הגענו לפה צעירים. אבל פה עברנו בתים, ערים ומדינות. וכל מעבר יש יותר דברים אבל גם הזדמנות לסנן. במעבר האחרון מכרנו , תרמנו וזרקו כל כך הרבה דברים. זה היה מדהים. זה תהליך שמנקה את הבית ואת הנשמה מה שהפתיע אותי היה , שכשפתחנו את ארגזים ביעד החדש, מכרנו, תרמנו וזרקו אפילו עוד. ככל שאני מתבגרת, אני מבינה יותר ויותר שחפצים הם רק חפצים. יחד עם זה, , עדיין יש לי למשל הספר הראשון שהסבים קנו לי כשלמדתי לקרוא. וזה מייצרים דו שיח נהדר להעביר את הזכרון שלהם לילדי.

 

[ניריתסקוטלנד1]

כתבת ספרים ונזכרתי שיש לי פה ספרים

שהיו לי בילדותי והבאתי אותם איתנו בביקורים בארץ.
המצחיק הוא שכאשר הם כבר לא מתאימים לבוני אני מחזירה אותם לארץ, כאילו שזה מקומם הנכון

 

[carlimi]

נכון! גם ספרים!

למרות שזה משהו שלא הבאנו הרבה כי זה שוקל ...
אבל היו כמה שיש לי אליהם ערך סנטימנטלי אז הייתי חייבת ...
ספרים שקניתי בארה"ב כשהגעתי לראשונה לפני 20 שנה בדיוק!

 

[פרפרי אהבה]

אני עברתי סוג של משבר כשהתארגנו למעבר לפה

כי ידענו שאנחנו רוצים לוותר על מכולה במעבר לפה ויצא שויתרנו על רהיטים,מוצרי חשמל והרבה אביזרים....
מצד אחד- זה משחרר וכיף כי יכולנו לקנות הכל חדש וקיבלנו תקציב מאוד יפה מהעבודה של הבעל. אפילו השתדרגנו מבחינת רהיטים ובמקום לקנות "איקיאה" קנינו רהיטים בחנויות כמו קארט אנד בארל וריימור אנד פליימינג שנחשבים טובים

&nbsp
מצד שני- היה לי מאוד קשה להיפרד מדברים ולהחליט מה יבוא במזוודות ומה יישלח ומה ייתרם או יועבר לאחרים.
&nbsp
אני הבאתי כל מיני תמונות מהארץ- אלה תמונות קטנות כך שזה נכנס למזוודה ובעיקר הבאתי את כל הדברים של הגן (מזוודה ענקית שלמה יועדה למטרה הזו).
&nbsp
בארץ השארתי כל מיני דברים שלא רציתי לזרוק/להעביר הלאה, זה מאוחסן אצל אמא שלי ועכשיו הרוב הועבר לאחי שעבר דירה.
נתתי לאמא שלי את הקיצטינאייד שלי, רק שהיא במחשבות של "אני רק שומרת לך על זה עד שתחזרי" ומסרבת להשתמש בו

 

[een ogenblik]

לשמור לנו על מה שלא יהיה

השארתי להוריי את הוידאו שלנו (כן, כזה שמראה מה שיש על קלטות עם סרטים בתוכן). אנו נסענו להונג-קונג, וברור היה שמה שלא יהיה, נמצא משהו חדיש יותר במחיר זול יותר. ואכן, מצאנו, וזה עבר איתנו לבלגיה, ואחרי 16 שנה, גם זה כבר הלך בדרך כל מכשיר חשמלי. אבל את הוידאו אחי זרק להורים רק לפני שנה-שנתיים, וגם אז אמי עדין ניסתה למחות ולטעון ששומרים אותו עבורנו.

 

[ניריתסקוטלנד1]

ענק!!!

 

[פרפרי אהבה]

אמא שלי עדיין שומרת דברים של אחותי

שאולי יום אחד היא תחזור לארץ ותרצה

&nbsp
אני חושבת שקשה להם לוותר על חפצים שהשארנו כי מבחינתם זה אומר שאנחנו לא חוזרים.נקודה.
&nbsp
חכו, עוד לא עידכנו את ההורים שאנחנו נשארים בחו"ל- בטוחה שזה יעורר תגובות לפה ולפה

לפחות יש סיבה טובה כך שאין להם מה להגיד יותר מידי

 

[ניריתסקוטלנד1]

יש משהוא שאת רוצה לספר לנו?

 

[פרפרי אהבה]

כל עוד העוברים שלי פה-אני פה

ובנתיים אין לנו ממש אפשרות לחזור מבחינה כלכלית אז בכלל...
כרגע נשארים פה.

 

[ניריתסקוטלנד1]

 

[een ogenblik]

רק לפני חודש

שברתי (לא בכוונה, לא בכוונה, בחיי!) את החנוכיה של סבאסבתא שלי. החנוכיה שאמי זוכרת את סבו של סבי מדליק בה נרות.
(הדבקתי את הרסיסים כמעט לכדי חנוכיה מחדש, ואני מחפשת תיבת תצוגה לשמור על החנוכיה הדבוקה לה יחדיו מכל פגע נוסף.)
בכל מקרה, מחזור התפילות שאם סבתי קיבלה לחתונתה, שהעבירה כמתנה לסבתי לחתונתה (זה היה הדבר היחידי שהיה לה לתת, כאשר סבתי התחתנה תוך יום, כי סבי קיבל את הסרטיפיקט לפלשתינה, ועלתה על אוניה אל המדבר), יש לי. אני מניחה שזה הפריט הבאמת הכי ישן שלי.

 

[ניריתסקוטלנד1]

WOW!!!

 

[carlimi]

עכשיו זה כבר ממש מצחיק

אני קוראת את התגובות כאן, וכל פעם נזכרת במשהו אחר.
חשבתי לעצמי - מה אין לי משהו עתיק שעבר במשפחה?
אז יש. פמוטי שבת מכסף. כבר כמה דורות שזה עובר במשפחה שלי.
הם יפים וגדולים והגיעו איתי עד לכאן.
זה מזכיר לי שעל זה פתחו לנו את המזוודות בשדה התעופה כשהגענו, כי במצלמה זה היה נראה חשוד ככלי נשק ...חחח

 

[מיכצוקית]

ואללה

השארנו בארץ גם חנוכיה שסבא של גדעון בנה לו.
היא שוקלת מלאאאא
אם באמת נשאר (לא חושבת שזה יקרה)
נצטרך למצוא דרך להביא אותה...

 

[נולה 2015]

איך אני אוהבת את פינת השאלות הזו

אנחנו איפסנו את הכל בלול ישן במושב של אבא שלי לפני הנסיעה- מבלי לדעת לכמה זמן ניסע. כעבור 5 חודשים כשכבר ידענו שנשאר לתקופה ארוכה חזרתי לביקור בזק לסגירת פינות נוספת בארץ והבנתי שאין טעם להחזיק בכל הרכוש הזה שסתם נהרס ונאכל עי עכברים והבנתי שאני חייבת לשחרר... לשחרר חיים שלמים, רגשות, פחדים, זכרונות ועוד כל מיני תחושות שהיו גלומות בתוך הרכוש הפרטי שלי. ארגנתי גראז סייל ומכרתי בו ריהוט ועוד דברים שאספתי במשך השנים ממסעותיי בעולם והיו יקרים לליבי (תמונות, כסאות מיוחדים ספרים כלים בגדים חפצים שעברו אליי בירושה ועוד...) הצלחתי למכור לא מעט, הכל בגרושים, והיה לי מוזר וצובט בלב לראות אנשים זרים הולכים עם החפצים האהובים שלי אבל התנחמתי שהם המשיכו לבתים של אנשים טובים. ועדיין נותרו שם עוד המון ארגזים של בגדים כלים ספרים ועוד ועוד דברים שעדיין לא הצלחתי לשחרר מחיי...
חלק מאותם הדברים החשובים והיקרים העברתי למחסן אחר סגור ואטום שם ישמרו היטב עד ליום ש...אחליט מה לעשות בהם. וכל יתר הדברים, הפחות חשובים, נותרו קבורים מאחור בתהום הנשייה של הלול הישן... נאכלים מפגעי הזמן... ועדיין יש במחשבה הזו משהו קצת עצוב עבורי.