מדענית ישראלית, שמתייסרת מהאסונות שבתולדות משפחתה, חוקרת דרכים להסיר רגשות של פחד מהזיכרון. ממצאיה קוראים תיגר על 100 שנים של מחקר במדעי המוח.
זה היה יום שבת בערב, במכון הפסיכואנליטי של ניו יורק, ובאודיטוריום של הקומה השנייה נמצא שילוב מוזר של טיפוסים אפורי שיער, שקולים ומחושבים, מהאפר איסט סייד, וסטודנטים שחורי ג'ינס, צעירים ומרושלים, מהדאון טאון. על הבמה עמדה מדענית המוח דניאלה שילר, דמות מרתקת, שערה ארוך וחלק ויציבתה זקופה במידה בלתי אפשרית. היא עצרה לרגע את מה שעשתה כדי לתת הרצאה קצרצרה על זיכרון.
היא הסבירה שמחקרים שנערכו לאחרונה, כולל זה שלה, אומרים שזיכרונות אינם עקבות בלתי משתנות במוח. אלא הם מבנים חשילים שאפשר לבנות מחדש בכל פעם ששולפים אותם. המחקר טוען, היא אמרה, שרופאים (ופסיכותרפיסטים) יוכלו להשתמש בידע הזה כדי לעזור למטופליהם לחסום את רגשות הפחד שהם חווים כשהם נזכרים באירוע טראומטי, כדי להפוך מקורות כרוניים של חרדה משתקת לשיטוט בלתי מזיק בין זיכרונות.
להמשך קריאה...