סיפור מסע
אתמול אבא שלי ודודתי חזרו לארץ, ואני מתפנה יותר לפורום. סליחה שלא הייתי פה מספיק בזמן האחרון, וסליחה שלא הוצאתי את "מה בפינה" ביום רביעי.
אז כמו שסיפרתי לכם כבר, ביום שישי לפני שבועיים היינו אמורים לטוס מישראל לסקוטלנד, כשאיתי ועם בוני גם אבא שלי ודודתי, שניהם כבר בני +80.
אחרי הצ'ק אין התישבנו לשתות קפה ולאכול משהוא, כי אבא שלי חולה סכרת וצריך להזריק אינסולין 3 פעמים ביום אחרי האוכל, ואז הוא גילה שאין לו מחטים למזרק. הלכתי לחפש מחטים בטרמינל בנתב"ג ללא הצלחה. במודיעין קיבלו שלילי מהמרכז הרפואי בשדה וגם להגיע למזווה שלו באותו רגע לא ניתן, רק כאשר המזוודות יגיעו למטוס יהיה ניתן להביא לו אותה. שנחכה ליד השער ואנשי הביטחון יטפלו בזה. הטיפול היה יעיל מאוד, אבל מה? המחטים לא היו במזוודה
מנהלת הטיסה בדקה עם המרכז הרפואי שלא אישר לאבא שלי לעלות על הטיסה, ואנחנו חזרנו הביתה, אחרי שחיכינו למזוודות שעה וחצי ואחרי שכירטסו אותנו שוב ליום ראשון – טיסה עם אל על ללונדון ושאר הטיסות (עוד 2 במספר) עם בריטיש אייר וויס. אחי אסף אותנו לביתו לברנ"צ, ולקח אותנו הביתה לבלות בארץ עוד סופ"ש.
ביום ראשון הגענו לשדה התעופה 3 שעות לפני הטיסה. שלא יהיו בעיות. בגלל שאבא שלי נעזר במקל הליכה, הפנו אותנו לדלפק של VIP ואנחנו חשבנו שהכל ירוץ חלק – VIP!!! אז זהו, שלא!!! בצ'ק אין הדיילת אמרה שיש לנו קונקשיין של שעתיים בלבד בהיתרו וזה לא מספיק לעבור מטרמינל 4 לטרמינל 5, והיא לא יכולה לעלות אותנו על הטיסה. רצתי לדלפק הכרטוס של בריטיש, ולמזלי היתה שם מישהי מקסימה שאמרה שהיא לא היתה אמורה להיות שם בכלל. אחרי חצי שעה של חיפוש אופציות כאלה ואחרות, כשהיא אובדת עצות, היא אומרתי לי: "תעזרי לי, את מקומית, איזה עוד אופציות יש לנו?" אמרתי שאני לא רוצה להיות חוצפנית, אבל אם הם יממנו לנו לינה באמצע הדרך, אני מוכנה לישון באמצע הדרך. היא ביקשה אישור וקיבלה!!!
אני עם ילדה ושני בני 80 פלוס, יוצאים ללונדון על הלא נודע, כי את הוואוצ'ר לינה אני יקבל בהיתרו, בשירות לקוחות של בריטיש. "הכל במחשב, את לא צריכה לדאוג."
הגענו להיתרו ואין ליוו לאבא שלי ולדודה. הם לא ברשימה!!! האמת שלא היה לי מאוד אכפת, רק היה חסר לי להפרד מהם, רציתי להשאר יחד, אבל ביקשתי עזרה, ונאמר לי שבגלל שלי יש דרכון בריטי, אנחנו יכולים כולנו לעמוד בתור של דרכונים בריטים. עמדנו שם כחצי שעה, אספנו מזוודות בטרמינל 4 ואנחנו בדרכנו לטרמינל 5 בשתי רכבות שאטל.
בטרמינל 5 מצאתי את שירות לקוחות ומשם הכל הלך חלק, מי שממיין את האנשים בתור אמר שהם יכולים לשבת ואני יסדיר את הכל, מה שמאוד עזר, כי לבני 80+ לא קל לעמוד 20 דקות בתור, וזאת אחרי כל מה שעברנו באותו יום. הדיילת היתה מקסימה ואמרה לי שמעכשיו הכל יזרום חלק. נתנה לי וואוצ'רים למלון ראנסאס בהיתרו כולל ארוחת ערב ובוקר וכרטיסי נסיעה באוטובוס לשם. היא גם הקדימה לנו את הטיסה לאברדין, שלא יהיו בעיות, כי הטיסה המקורית היתה עם קונקשיין של שעה אחת, וכבר נתנה לי כרטיסי עליה למטוס לטיסות למחרת. המלון היה אחלה, ולמחרת הכל זרם והגענו הביתה בשעה 20:00.
באורקני, מזג האויר לא היה משהוא, אבל הם מאוד נהנו פה. לאבא שלי זאת כבר נסיעה שלישית, אבל לדודה זאת פעם ראשונה, והיא התלהבה מהכל. היה תענוג לארח אותה. היא עזרה לי עם האוכל, ומאוד נהנתי לבשל איתה, היא שתפה כלים והיתה אלופה. ממש תענוג. אבא שלי תפס איזה התקררות ובאיזה שלב והלכתי איתו למיון כי הוא השתעל נורא. הוא קיבל אנטיביוטיקה והרגיש הרבה יותר טוב תוך כמה ימים.
היום ניקיתי את הבית וארגנתי, חזרנו לשיגרת חיינו השקטה ונעימה. חוזרת להיות אתכם יותר, אחרי חופשה של 3 שבועות בישראל ועוד שבועיים של אורחים אצלי בבית