אוי...
ערב עצמאות מצויין, בוקר עצמאות מעולה בבסיס רמת דוד, הילדים היו מדהימים ואני ובעלי לגמרי חיינו את "זאת ילדותי השניה" והתלהבנו לא פחות מהם.
ואז, או אז.... נסענו לצהריים אצל חמי וחמותי וגם חמותו של גיסי היתה שם, עם ההערות המעצבנות והמטומטמות שלה, והבן דוד היה בריון מתמיד ואמא שלו לא עשתה כלום חוץ מלהגן עליו והפיוזים שלי עפו.
גאה בעצמי שהצלחתי לשמור על הפה ורק ניגשתי לבעלי והודעתי לו שאנחנו זזים.
בשבת עדיין הייתי כל כך מחוממת שלא הייתי מסוגלת לסוע שוב.
זה בסדר, הם לא התקשרו לשאול אם אנחנו באים.
עכשיו כבר נרגעתי ואוכל שוב לחייך ולסנן "בסדר" לעצות ההזויות, להוביל את הילדים שלי למשחק אחר כשבן הדוד חוזר לסורו ובגדול להעמיד פנים שאני בבועה ולא שומעת שום דבר...