מתנדב......
אזורי תעשייה הם מקומות מכוערים,מטונפים,
כשמביטים מהכרמל לכיוון המפרץ מתגלה נוף מרהיב,
כשמתקרבים , תאכזבים קצת...
ודווקא בתוך הטינופת הזו פרחה שם אהבה יפה,
כזו שהשתלבה עם הנוף והים, ועם עונות השנה,
ועם סוודר האנגורה החמים שהיא לבשה..
ככה מתוך הטינופת ליבלבה לה , ממש כפי שלא רחוק משם,
במזבלה העירונית הענקית, מתוך הררי הזבל,
ליבלבו סביונים ונרקיסים באביב..
אבל צריך לאהוב פרחים כדי להבחין במקומות שבהם הם פורחים,
מבצבצים מבעד לאספלט ובטון, בתוך כוכים ועזובה...
וכשהיא עזבה לה, זה נראה כאילו שמישהו כיבה את האור,
נשים מאירות יותר מגברים....
לעיתים, ככל שהן מאירות כלפי חוץ, כך הן חשוכות פנימה.
הכרתי אחת כזו,כשהיא בחברה היא זוהרת, במראה ובהתנהגות,
בביתה, הבגדים הצמודים והמבליטים מתחלפים בטרנינג רחב ומסתיר,
השיער הפזור נאסף לקוקו, ומקומה במרכז העניינים מוותר לטובת מקום
בקצה הספה....
ככה היא יושבת עם מאג של נס, ומאזינה לתחנת רדיו שמשמיעה שירים שקטים.
ביקרתי אצלה בערב כזה,
ותוך כדי שיחה, נשמע ברדיו שיר ישן בביצוע של מריאן פייתפול :
It is the evening of the day,
I sit and watch the children play.
Smiling faces i can see
But not for me,
I sit and watch as tears go by.
והיא אמרה: "איזה שיר יפה.."
הצעתי לה להוריד מהאינטרנט, אך היא הגיבה בביטול,
" אני אוהבת ששירים כאלה,שאני אוהבת, מפתיעים אותי פתאום,
מהרדיו,או במונית, או בוקעים מחלון כלשהו, זה כאילו שהשיר בא לבקר אותי"
.........................