ולשמחה מה זו עושה?
בשבת חול המועד אנו קוראים בתורה בפרשת כי-תישא את בקשתו של משה רבינו ע"ה "הראני נא את כבודך" אשר בהמשכה באה התפלה הגדולה של י"ג מידותיו של הקב"ה, אותן לימד הקב"ה את משה כסדר התפלה של התשובה. פרשה זו קשורה לענייני הימים הנוראים, שהרי ביום כיפור ירד משה מן ההר עם הלוחות השניות כעדות לכך שסלח הקב"ה לישראל על חטא העגל.
בנוסף לכך חג הסוכות, הוא זמן שמחתנו, הוא השמחה של מצוה המתאפשרת בגלל שהוכח בעליל כי התשובה מועילה. והרי אין לך שמחה גדולה יותר מלדעת שישנה תקוה וישנו סיכוי לשוב בתשובה על מעשיך ושהתשובה מועילה ומתקבלת. שהרי בלעדיה אין יכולת לאדם לחיות בכלל בעולם. מבחינה זו, האמונה באפשרות התשובה היא יסוד אמונת ישראל, אמונה יחודית שאין לה אח וריע בדתות אחרותדבר זה הוא הנותן לחג הסוכות את מימדו הכלל אנושי מבחינתם של ישראל (ניתן להיזכר בכך, למשל, שבעוד חגי ניסן-סיון – פסח ושבועות, קיבלו ביטוי בלוח הנוצרי, חגי תשרי אינם קיימים כלל באותו הלוח, כי אין לתשובה משמעות מבחינתם. שהרי אצלם הסליחה היא בבחינת החסד שהאל עושה עם בריותיו חסרות התיקון והתקוה). שהרי בראש השנה התפלל עם ישראל על העולם כולו וביקש להמליך את הקב"ה למלך לא רק עליו אלא על העולם כולו, ולא זו אף זו שהמלכות תהיה בכבוד "מלוך על כל העולם כולו בכבודך" ואז נוכל לומר בקול רם בלי שזה יישמע כלעג לרש ביום הכיפורים: "ברוך שם כבוד מלכותו".
המשמעות הכלל אנושית הזאת, הידועה בעיקר בגלל עניין ע' פרים כנגד ע' אומות העולם צריכה להישמע על רקע העובדה שחטא העגל נעשה על ידי הערב רב, נציגים מעורבים מאותם ע' אומות – אשר משה רבינו החליט לצרפם לישראל ביציאת מצרים על סמך הרעיון שהיות והיתה להם היסתוריה דומה ונסיון משותף של הגאולה יש בסיס לקרבם. (וזו הסיבה לכך שאומר לו הקב"ה למשה "לך רד כי שיחת עמך" וכי עמו של משה הם? אלא אותם שצירפת מיוזמתך נגד עצתו של הקב"ה). רעיון זה אכן התבדה ולכן בעוד שבפרק כ"ג פס' י"ז כתוב "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ד'" סתם בלי הדגשה מיוחדת, בקריאתנו השבת כתוב "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ד' אלקי ישראל". הפס' הראשון היה לפני חטא העגל, בעוד האחרון אותו אנו קוראים השבת היה לאחריו. לאחר חטא העגל יש צורך בהכרה בכך ש"האדון ד'" הוא אלקי ישראל. האוניברסליות האמיתית, כפי שהיא מתבטאת על ידי חג הסוכות דוקא, מותנית בהכרת האדון ד' כאלקי ישראל דוקא. אין פירוש הדבר שכל העמים חייבים לאמץ את אמונת ישראל או דת ישראל, אלא שאין לאנושיות שום קשר ויחס לאלקות אמת אלא דרך עדותה של הנבואה הישראלית.
בהפטרת שבת חול המועד סוכות, שהיא הפטרת מלחמת גוג ומגוג (בגמטריה שבעים) היא דוקא האנטיתיזה של ההכרה האוניברסלית הזאת בשליחותו של עם ישראל למען העולם כולו והיא באה להתריע על מה שעלול להתרחש אם ההכרה הזאת ח"ו לא תתגלה לסופו של דבר. האחווה האוניברסלית מותנת בכך שכולם מכירים בכולם כאחים ויחד עם זאת שישנו אח אחד שהוא הבכור, שאין הוא נעלה או מורם מאחיו, כי אם הינו הנציג הפועל לפני האב, והינו בשליחות כל אחיו – בני בכורי ישראל אשר אליו נאמר: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. שמיני עצרת ושמחת תורה הם ראש הפסגה של החויה ואולם אין אפשרות להגיע אליהם כי אם דרך כל המסלול הכפול של ג' הרגלים ושל הימים הנוראים, כאשר הבן, אחרי שסיים את תפקידו כשר ועבד, חוזר להשתעשע במחיצתו של אביו.
מועדים לשמחה ושבת שלום
