עוד יבואו ימים
New member
טוב, היה לי שבוע קצת משוגע. קרו בו הרבה דברים, היו בו הרבה כאבים, אבל.. הייתה גם נחמה ידועה שציפיתי לה - שבוע הספר!
אז.. ביום רביעי הוא התחיל, אבל לא ממש היה לי זמן עדיין ללכת לאחד הירידים כדי לראות מה התחדש.
בשניםה אחרונות, בגלל השימוש במורפיום אני ממש לא מצליחה לקרוא , לצערי. נוצרה פגיעה קשה בריכוז, פגיעה בזיכרון, ואני מוצאת את עצמי בכל פעם לא נהנית מקריאה, כי בעצם אני קוראת את אותה שורה כמה וכמה פעמים ו.. מיד כשאני מגיעה לשורה השלישית או הרביעית - אני כבר לא זוכרת את הראשונה
מה שאפשר לעשות במקרה הזה הוא שני דברים:
1. לוותר לגמרי - לא לקרוא, לא להתעניין וכו'.
2. דווקא לא לוותר.
מאחר שאתם כבר קצת מכירים אותי, אתם בוודאי משערים לאיזה מן השניים אני שייכת.... נכון, ל"לא לוותר".
אז.. אני עדיין הולכת לשבוע הספר, לאירועים של פרסים לסופרים ומשוררים, ל"טיולים" בספריות של האוניברסיטה, ו.. בכל פעם מנסה בכל זאת. אני אוהבת מאוד גם ביקורים בחנויות הספרים (אצלי זה בד"כ סטימצקי). ו.. מה שאני עושה הוא - יוצאת עם שלל של ספרים שאני קונה מתנה לחברים ולילדים שלהם
הם שמחים מאוד, ואני שמחה לא פחות.
ומעת לעת יוצא לי גם לקנות בכל זאת עוד משהו לספרייה הביתית שלי.. הספרים האלה מחכים להם בנחת על המדף, לעתים כמה שנים, עד שבאחד הימים אני מחליטה שהגיע הזמן להתמודד עמם, ואז.. מתחילה לקרוא "בכוח". לא מוותרת לעצמי.
הספר הראשון שהצליח לשבור לי את המעגל של אי יכולת קריאה הוא דווקא הספר של ליהי לפיד - אשת חיל - שהוא ספר קליל מבחינת הכתיבה בו, והוא מספר על החיים של אישה בימינו. איך אישה היא בעצם סופרוומן. היא כתבה כל כך יפה , ומדויק, ומצחיק ושנון, שצלחתי את הספר הזה כמעט בנשימה אחת.
וכל כך התרגשתי. ממש בכיתי בחלקים ממנו, כי כל כך הזדהיתי עם חלק מהדברים שנכתבו שם.
הספר השני הוא הספר של אשרת קוטלר "איז'ה מיה" שמספר על העלייה הבולגרית של שנות הארבעים. מין רומן מתוק מתוק שמתאר את המציאות בישראל של לפני קום המדינה ובשנותיה הראשונות. גם כאן, כמובן, התפרקתי בבכי מהתרגשות בסופו.
והשנה (אחרי עוד שנתיים או יותר שלא הצלחתי לקרוא בהם) הצלחתי להתגבר גם על "לב מתעורר" של גיל הראבן. פשוט מופתי!
אז.. הספרים הפכו אצלי עם השנים מהנאה "סתם" לסוג של "מלחמה" על ה"אני" הקודמת. אני עדיין בודקת את היכולות שלי, עדיין לא מוותרת לעצמי לגמרי, ומנסה לבדוק בכל פעם מה אני יכולה לעשות עוד כדי לא לוותר על האהבה הזאת שלי.
ובכל פעם שזה מצליח, אין שמחה ממני.
מה חוויות הקריאה שלכם? האם הכאב השפיע על הקריאה? מה הספרים האהובים עליכם? ו. אפילו.. מה רשימת הספרים המומלצים שלכם?
