מממ.
1. היום הכי טוב... סביר מאוד להניח שזה היה במכינה, אבל קשה לי לחשוב על אחד ספציפי. האמת, ברגע שאני נמצאת עם אנשים שכיף לי איתם ואני אוהבת- גם אם היום היה לא משהו, ירגיש לי הכי כיף בעולם. נשבעת.
2. היום הכי גרוע... אני חושבת שזה יום הפטירה של סבתא שלי, לפני חודשיים.
סבתא שלי נפטרה אחרי מאבק קצרצר של חודש בסרטן מזעזע בריאות ובמוח (כנראה גרורות ממלנומה עתיקה, אל תזניחו את הנושא!), ואחרי שהמצב שלה התדרדר מתיפקוד מלא (היא עשתה טיול שורשים עם אבא שלי ומצאה מסמכי לידה, יומיים אחרי שהיא חזרה המצב התדרדר) לחוסר הכרה תוך 3 שבועות.
5 חודשים בדיוק לפני המוות שלה נפטר סבא שלי, מצד אמא, אחרי שעבר אירוע מוחי קשה ושכב ללא הכרה חצי שנה.
ביום שסבתא נפטרה, אחרי שכולנו הבנו שזה עוד רגע קורה, הדבר היחיד שעבר לי בראש זה מה הקטע האכזרי הזה שמישהו חיכה 20 שנה ואז לקח לי את הקרובים אחד אחד- לפני 3 שנים סבא שלי, חצי שנה אחריו דוד של אבא שהיה כמו סבא, שנה וחצי אחריו סבא ואחר כך סבתא.
זה המוות שהיה לי הכי קשה, בגלל המהירות שלו ובגלל הקירבה לסבתא.
אבא העיר אותי בבוקר, ככה שהבנתי ישר ולא הייתי צריכה לשמוע אותו.
אחרי שהתארגנתי נסענו לקיבוץ של סבתא. אבא והאחים שלו נכנסו לחדר שלה בחדרי חולים של הקיבוץ ואני ישבתי בחוץ ושמעתי איך מספרים את הסיפור של סבתא, שהכרתי בעל פה, ליתר החולים. הייתי כל כך גאה להיות הנכדה שלה, לשמוע את הסיפור הלא פשוט ולדעת שלמרות הכל, היא עזבה בשלווה ובתחושת סיפוק, כי ידעה מי היא, מאיפה באה.
ו... זהו. קצת חפרתי, לא?