אבישג, זה תמיד משהו שהפריע לי!!!
בהצגה "מעשה בחמישה בלונים" היינו מעלים ילדים לבמה בחגיגת יום ההולדת של רותי, כידוע לך ולכם ההצגה הועלתה באולמות גדולים בפני כמויות של מינימום 400 מקומות ועד 1000!
כמובן שמתוכם היו גם לא מעט מבוגרים אבל בואי נאמר שהחלק הגדול יותר היו הילדים.
מאחר והייתי זה שמעלה את הילדים לבמה הקפדתי תמיד להעלות כמעט את כל הילדים שרצו לעלות ואת הבודדים שלא הספקתי כי הייתי חייב לחזור לבמה ההורים העלו ואני קידמתי את פניהם.
אומנם זה עלה לי בלא מעט כוחות (זה היה במקום הרמת משקולות במכון כושר) ובזה שלא נשאר לי אוויר לדבר אחרי זה, אבל האושר הגדול שהיה לי בלב אחרי שהורדנו אותם וראיתי את העיניים המנצנצות מאושר של הילדים, זה היה שווה הכל ונתן לי כוח להמשיך את ההצגה שהקטע הזה היה ממש בתחילתה.
אולי תתפלאו לשמוע אבל מסתבר שלא כל הילדים שנמצאים באולם מרגישים נוח ורוצים לעלות לבמה...
לפעמים היו עולים עשרה, לפעמים כמה עשרות וזה היה ללא קשר לכמות המקומות והצופים באולם.
לדעתי האישית כמובן, אם אין לך יכולת לשתף את כמות הילדים שעלולים לרצות לקחת חלק, עדיף שלא תעשה,
אנחנו מתעסקים בילדים בגיל שהם עדיין מאוד רגישים ופגיעים ומניסיוני הלא מבוטל בתחום הילדים, אני יודע עד כמה סוג של דחייה ומניעה מהם לקחת חלק כמו הילדים האחרים יכול להיות קשה עבורם!!!
