סיכומשבוע

[Sigal H]

סיכומשבוע

עוד שבוע עבר. כן כן.
מוזמנים לסכמ"ש.

תקציר השבוע בשלוש מילים

הטוב של השבוע

הפחוטוב של השבוע

איך הכאב

ספר השבוע

מאכל השבוע

איש/יצור השבוע

ומה בשבוע הבא

שבת מוארת ונעימה שתהיה לנו

 

[Sigal H]

מסכמשת במבולגן

היה שבוע מנוקד חיוכים והבשורה העיקרית: אחותי כבר לא מדבקת! סופסוף מותר להיפגש

. זו הייתה שבת נפלאה ומלאת כל טוב שפשוט לא הספקתי לסכם בשעתה, ואתמול עם שחר (טוב, נו, בעשר בבוקר) נסעתי למרפאת כאב. מה המזכיר לי עד כמה אני לא חובבת את החורף וחבר מרעיו, בייחוד כשהם הורסים כל כביש וכביש. ממש לנסוע שעה (לכל כיוון) על קרש כביסה

ייקח לי עוד זמן להתאושש מהנסיעה. הלוואי שהיו בולמי זעזועים גם במושב עצמו...
&nbsp
בקיצור, הרופאה הוסיפה לי אופטלגין במקרה הצורך ביחד עם הקנביס כשהוא לא מספיק. והוא לא מספיק. בפעם האחרונה שנטלתי אופטלגין גילי עוד היה בקידומת 1. כמו האלטרול - צעד אחורה באבולוציית התרופות, בתקווה שהייתי מספיק זמן בלעדיו כדי שיורגש מחדש.
&nbsp
ו... התעייפתי מלהקליד. אז פשוט סמכו עליי שבסך הכל שבוע מוצלח ומחוייך.
&nbsp
חופן ימים טוב ואור נוח

סיגל

 

[ויויאן טאץווד]

משמח לשמוע שהיה מחויך וגם עם אחות

בהצלחה עם תרופות הרטרו. אני מכירה את זה שתרופה שפעם עבדה בשבילי אחרי כמה שנים כשניסיתי שוב לא עבדה בשיט. ואילו כמה שנים אחרי כן עבדה.
למזלי הרופאה שאמונה על הצד התרופתי שלי מבינה את הקטע הזה ובאמת מציעה לפעמים לנסות לחזור לתרופה שמסיבות בלתי מוכחות לפעמים עובדת ולפעמים לא.
ניסוי וטעייה, גם אם אין איזה קו הגיוני ברור. במלמה כמו במללחמה מנסים את כל התותחים עד שמשהו עובד.

כשלעצמי היתה לי איזה יומרה לנסות לעשות סיכום יומי. כי הוא היה ייחודי (בעיקר מבחינת מודעות) ומייצג גם.
אבל רק לגבי היותי ערה בשעה כה מופרכת, אז תכננתי היום להתרחץ וממש האמנתי בכל לבי שזה יקרה, אז דחיתי את לקיחת תרופות השינה כדי שאצליח להתרחץ, והנה עוד מעט 4 בבוקר, כבר הבנתי שלתרחץ כבר לא יקרה היום. ובאיזשהו שלב הבנתי גם שמחר אני בטח לא אקום בשעה שתאפשר לי להיות פרודוקטיבית.

עוד איזו מילה על היום הזה: מכירים את זה שיש יום שבו מחליטים לאפשר לעצמנו לא לעשות דברים "חשובים" אלא סתם דברים נינוחים וזניחים, ואז פתאום מגלים שבזמן ששייטת קצת בתחום שהוא לא החיים האפורים אז מסתבר שקרו דברים שדורשים טיפול דחוף ובהול ומהיר. כאילו עצמת עין לשנייה והעולם שלך כמעט התרסק. ואז רגשות אשמה איומים ותחושה שאסור לעצום עין ולשחרר קצת קשר עם המציאות האפרורית. ואז הלחץ מזה ש"בזבזת" יום ומרוב לחץ להרוס לעצמך את האפשרות לתפקד את הדברים החשובים והבהולים האלה גם מחר.

יש משהו משחרר בלכתוב פוסטים הזויים בשעות הזויות, אבל אני מקווה להפסיק עם זה, ולהצליח לישון בלילות ולהיות ערה בימים.
"מה עוד נבקש אמור מה עוד, כי כבר ביקשנו לנו את הכל".

רק שינה, ולילה. זה מה שאני מייחלת לו בתור התחלה.

 

[Sigal H]

אמן

לא מזמן קבעתי לי שעה לילית שהיא הגבול, אחריה כבר לא עושים דברים (מקלחת, אוכל, פעילות גופנית...). לא שזה מקרב את השינה, אבל לפחות לא מרחיק אותה, ונותן לי לישון בהרגשה שעליי לאסוף כוחות לעשות את הדברים מחר ולא לקצר את הפתיל בתקווה קלושה שזה עוד יקרה היום.
&nbsp
עד כאן מילים לעכשיו, מקווה שהובנתי.
חיוכים!

 

[bimbo15]

לא יכולה לסכמ"ש כי אני חולה

סתם שיעול שגורם לי להרגיש כאילו עברה עלי משאית.
בקושי כתבתי עד עכשיו.

אז בריאות לכולנו והרבה ימים יפים ושירים יפים.

 

[Sigal H]

אוי, אוף

שולחת חיבוק, חיוך, תה חם בטעם הנכון וצעיף

 

[bimbo15]

גם לך יקירתי

 

[ויויאן טאץווד]

תרגישי טוב

גם "סתם" שיעול יכול לתת כזו בומבה לגוף. כל הכבוד שהצלחת לכתוב כמה מילים בכל זאת.
אחפש את השיר שהמלצת עליו.

בריאות ובריאות.

 

[bimbo15]

תודה, ויויאן. אכן, חטפתי בומבה: כל הצלעות

ועצם החזה שנשברו לי בתאונה לפני 13 שנה, התעוררו - שלא במפתיע - לחיים כואבים.

היום השמעתי את השיר שוב (כרגיל מדי יום), ונדמה לי שהזמר הוא שמעון ישראלי.

ומה שלומך את?

מבחינתי, התרופה הטובה ביותר לכאבים היא התפנקות: תאכלי מה שאת אוהבת בלי חשבון לדיאטה,
ותראי שיוטב לך (לפחות חלקית)

המון

 

[ויויאן טאץווד]

אוי. עצמות לא שוכחות כ"כ מהר, הא?

לי היו שיעולים ולאחרונה וכל שיעול או אפצ'י נותן מכה לכל הגוף ואני דופקת צרחה. לא רוצה לחשוב איך זה אצלך.
שמעון ישראלי באמת היה אחד הגדולים והותיקים. אני אחפש. עכשיו על מחשב שאין בו סאונד. כי שלי מקולקל.

וכן, להתפנק. מסכימה איתך, אבל למה אנחנו צריכים להגיע לקצה בשביל להרשות לנו את זה...?
ברגע שמשחררים את "כפתור" הלגיטימציה הלתפנק כבר אנחנו במוד אחר והכל נהיה יותר טוב. אוף, צריכה לקבוע לעצמי כאלה באופן קבוע. מקווה שגם זה יקרה מתישהו.

וכן, בשבוע שעבר גיליתי את כוחו הלא רק מנחם אלא ממש מרפא של אוכל, טוב.
הייתי במירוץ מטורף ועל סף השפיות. ואז הרשתי לעצמי להכנס לאכול איפשהו ופשוט בחרתי במקום שלא היתה בו מוזיקה חזקה. לא שמתי לב וזו היתה כיאלו איזו מסעדה פלצנית ונחשבת. זרמתי. חוויתי חוייה אנתרופולוגית. ישבתי והייתי כולי מחוץ למים הטריטוראליים שלי אז גם באמת המוח שלי הלך למקומות אחרים. אבל גם גיליתי שאוכל פלצני זה ממש כיף.
היתה לי התרוממות רוח ממש, שינוי לחלוטין באנרגיות והכל. כאילו התחיל היום מחדש מבחינתי.

אז כן, התפנק, אבל ממש. וגם למצוא כל פעם דרכים יצירתיות חדשות להתפנק זה באמת נכון.
אבל תמשיכי להזכיר את זה. כי כל פעם איכשהו אנחנו שוכחים. את האופציה הזו.

 

[bimbo15]

ויוויאן יקירתי, סיגלי עשתה את העבודה ומצאה את הזמר,

שהוא אחד מהרכב "שלושת המופלאים". תראי, כבר הספקתי לשכוח את שמו. נדמה לי שחיים בורודובסקי.

באשר לפינוק (שהוא חשוב מאודמאוד):

אני נפגשת עם חברתי הטובה ביותר כמעט כל שבוע. ה"כמעט" הוא בגלל ששתינו בצרות בריאותיות, וקובעות פגישה מהיום למחר, כי אי אפשר לדעת איך נרגיש ואם נהיה מסוגלות להגיע לפגישה. כמובן מחוץ לבית, כי החוכמה, בין היתר, שיגישו לי, באווירה רגועה, את מה שאחרים בישלו/אפו. כן, וגם ירחצו כלים אחרי.

נהניתי לקרוא על המסעדה הפלצנית ואיך שהאוכל והשהייה בה תרמו כל כך הרבה להרגשה שלך.
את נשמעת כאילו הפכת לאדם אחר, אחד כזה שמרגיש טוב ונהנה מכל רגע.

תמשיכי ותחפשי רעיונות ותיידעי אותי. גם אני זקוקה לשינוי מרענן. ותחשבי גם על פגישות לעיתים קרובות עם חברה קרובה. או שאת כבר עושה את זה.

והכי חשוב - המון בריאות (עד כמה שאפשר) והמון שמחה (גם כן עד כמה שאפשר) חיוכים ו...תפנוקים.

 

[ויויאן טאץווד]

תודה

לא אני לא עושה, אין לי פגישות קבועות כאלה, לא עם חברות ולא עם עצמי. עד עכשיו הייתי במירוץ של הישרדות, עכשיו מקווה לעצור קצת, ולנסות להשתקם וגם ל"קבוע" לעצמי ביומן זמנים של פינוק או ככה.
למען האמת אני כן עושה כאלה, אבל איכשהו כל פעם אני צריכה שיקרה משהו רע כדי שארשה לעצמי "פיצוי".

תודה על השיר. הוא היה קצת כבד בשבילי אבל אני יכולה להבין את ההנאה מהסגנון הזה, הרוסי של פעם.

ולגבי לאכול בחוץ, למען האמת כל הקטע של לשבת בחוץ רב הזמן זה סיוט, אני כבר מעדיפה משלח הביתה, או כשאין מקומות שעושים משלוח, חברה שעושה את המשלוחה בשבילי, וככה מעמיסה את הפריזר עם אוכל לשבוע קדימה.

לשבת בחוץ זה סיוט: א. בגלל המוזיקה. ב. לפעמים גם יש מסך של טלויזיה או משהו מרצד. ואו שחם מדי או שקר מדי. התאורה או חשוכה מדי או מסוונרת מדי. או כל התשובות נכונות.

ויש עוד תוספות.

אז למצוא מקום שגם אין בו מוזיקה וגם המיזוג מתאים לי וגם והכל, זה בעיה..

להזמין הביתה אוכל שמגיע בשקית ואיתה הוא גם הולך לפח עם הכלים החד פעמיים זה הכי טוב.

ופגישות עם חברות זה בכלל נושא כאוב ומסובך

יש בודדים שבאמת מבינים ואני מרגישה נוח. השאר אולי מלאי כוונות טובות אבל אומרים לי את הדבירם הכי לא מתאימים ואז אי עושה מאמצים שאני לא צריכה כי הם לא מבינים ואני מרגישה לא בנוח.
וכן, מי שמבין גם חולה, ואז קשה להפגש.

אבל חברות באינטרנט זה הרבה מאד.

וכן, ננסה להציע רעיונות יצירתיים לפינוק. או להזכיר את הפונקציה הזו.

נ.ב.
החוויה במסעדה הפלצנית היתה כזו כי זה היה ממש להיות בעולם אחר, בעל המקום, בלי שמות, פלצן נוראי ויענו סלב, כל תרובת הרני רהב הזאת, הלקק שלו ללקוחות והלקק של הלקוחות אליו. ולראות גבר מזדקן מאד נמרח על בחורות צעירות בלי שום מודעות עצמית. זה פשוט היתה חוויה אנתרופולוגית, אולי כמו תוכנית ריאליטי למי שרואה.
אבל בשורה התחתונה, פלצנות פלצנות וזיוף חברתי שחבל"ז, אבל אוכל באמת מעולה. וגם במנות קטנות, איכותי וקצת. נהניתי באמת. בדרך כלל מסעדות בארץ מתחרות על עונק המנות.

אז הנה, למדתי עוד משהו על עצמי.

 

[bimbo15]

אגב עצמות. כל שינוי פעוט במזג האוויר, לחום או לקור,

לעצמות יש מה לומר. הן לא מסכימות עם שום שינוי.
מה יש להן מה? שום דבר לא מוצא חן בעיניהן!!!

יש אפשרות החלפה?