מדברים על רגשות!

קוב י d1

New member
שיתוף רגשות
שמח ששיתפת אותנו בלבטים שלך , בשלבים של ההתאוששות אחרי הניתוח,דעי לך שזה שונה מאחד לשני ,יש כאלה שאחרי הניתוח ההחלמה מהירה וקלה בלי כאבים ,יש כאלה שסובלים מכאבים חזקים ,העיקר שאת אחרי ,ונמצאת בפרויקט של הירידה במשקל ,ס.ב.ל.נ.ו.ת זאת מילת המפתח ,קצב הירידה במשקל לא חשוב ,לאן את ממהרת ,תרדי בשכל שלא יגרמו לך חוסרים בויטמינים שיגרמו לך לנשירת שיער ,ולעוד כל מיני תופעות לא נעימות בלשון המעטה .אופטימיות זה דבר חשוב ואל תסתכלי על משהו אחר ,אני 14 וחצי שנה אחרי ניתוח טבעת ותודה לאל הכל טוב ,שימשיך ככה.
באם יש לך בעיות אני מציע שתתקשרי לאופירה מנהלך הפורום ,ואני בטוח שהיא תשמח לתת לך טיפים ולעזור יש לה סבלנות לכל אחד.
הרבה בריאות בהצלחה והעיקר להיות אופטימית הק"ג ירדו .

קובי
 

אלישבע24

New member
שיתוף רגשות יקרה!
גם אני עברתי טבעת אצל דר אבינוח
לפני ארבע וחצי שנים,התחלתי לרדת רק אחרי
חודש כשסגרו לי את הטבעת
והמשקל פשוט התעופף ללא סבל,
לאט לאט הגעתי לסגירה שמתאימה לי,
ואני לא רעבה בכלל.
לפני כמה חודשים נסענו לחול אז פתחתי אותה
לגמרי,אכלתי והעלתי קילו אחד,
חזרנו סגרתי בחזרה וממשיכה לרדת.
ירדתי בשנה הראשונה 30 קג ומאז עוד 5,
בסגירות הראשונות יכולות להיות הקאות,אבל
הן לא מסריחות ולא כואבות,תסגרי ברבעים,
למדתי את זה מאופירה,ובהצלחה גדולה!!!
 

אופירA

New member
מנהל
הרבה פעמים אנשים שרואים הצלחה של קרוב משפחה או חבר
ניגשים ישר לרופא שהוא הלך אליו. לא מרגישים צורך לחפש רעיונות שבכלל אין להם מושג בהם, כגון ניתוחי קיצור קיבה שבמקרה הם לא מכירים אף אחד שנותח בהם. רק אח"כ הם נתקלו באקראי במידע שלא ידעו שכדאי לברר לפני ההחלטה על סוג הניתוח.
זו הסיבה שהם לא יודעים שד"ר אבינוח ממליץ חד משמעית על טבעת, כי הוא מאמין רק בניתוח הזה. ורק בשנתיים האחרונות החל לבצע שרוולים בגלל אנשים שהתעקשו ולא שוכנעו ממנו על יעילות ניתוח הטבעת. אבל עדיין הוא לא ממליץ על השרוול, הוא מאמין בטבעת.
לעומתו, כל רופא אחר מאוד לא ממליץ על ניתוח הטבעת, הגם שלפעמים כן יבצע אותו, כשלקוח מעדיף בכוונה טבעת ומתעקש. לקוח זה לא מבין שאין עושים טבעת אצל רופא שמתנגד לפרוצדורה זו. עושים טבעת רק אצל הרופא המיומן והנלהב לבצע ניתוח זה.

בזמנו, לפני יותר מ-7 שנים, נחשפתי גם לסיפורי הצלחה מקרב מכרי וגם לפורום הזה, בו התחלתי לקרוא עוד לפני הניתוח. כאן נחשפתי לניתוח השרוול שלא היה אז נפוץ, ולדיונים שנערכו בין המנותחים לגבי יתרונות השרוול וחסרונות הטבעת. הקשבתי טוב טוב לשני הצדדים, אך הסקתי שעדיפה לי הטבעת. כמובן שהיום אני שמחה על החלטה זו, כי זה הצליח ומתאים לנתונים שלי, וזה ניתוח הרבה פחות מסוכן מקיצורי הקיבה.
מי שלא נחשף לפורום, לא בהכרח יודע שצריך לברר ידע של אנשים זרים באינטרנט.
 

אופירA

New member
מנהל
הפחדים נובעים מהחווייה הראשונית, ומאי הוודאות של הטירון

באמת, אין לך מה לפחד.
בניגוד לניתוחי קיצור קיבה, שבהם ההרזיה דרסטית והקצב גדול דווקא בחודשים הראשונים והולך וקטן בחודשים הבאים - בניתוח טבעת הירידה הגדולה מתחילה דווקא אחרי כמה חודשים, ובחודשים הראשונים ההרזיה איטית, כאשר הקצב הולך וגדל ככל שסוגרים את הטבעת בהדרגתיות. הסיבה לכך, שאסור לסגור את הטבעת בבת אחת הרבה מאוד, כי הגוף צריך להתרגל לסגירה, לכן מגיעים לסגירה גבוהה רק בהדרגה, ונותנים לגוף חודש התרגלות בין כל סגירה לסגירה. אז רוב המנותחים יכולים לאכול רגיל כמה חודשים, עד שמתחילה אצלם הגבלה משמעותית ביכולת האכילה, וקצב ההרזיה מואץ מכאן והלאה.

אני נותחתי לפני כמעט 7 שנים, ב-5 החודשים הראשונים ירדתי רק 6 קילו, מ-105 עד 99, כי הסגירות שלי היו קטנות מהרגיל ובקצב איטי יחסית.
אחרי 7 חודשים ירדתי 11 קילו, ואחרי שנה ירדתי 25 קילו.
אנשים שראו אותי אחרי הירידה הגדולה התעלפו מההבדל, ועמדו בתור כדי להגיד לי שזה שינוי מדהים. בחצי השנה הראשונה הם היו בטוחים שהניתוח נכשל ואינני מצליחה לרזות, ופחדו לשאול אותי על כך...
לאחר חצי שנה נוספת הם התעלפו שנית, כי ירדתי כבר 33 קילו. כלומר כ-30% ממשקלי הכולל, וכ-80% מעודף המשקל של 40 קילו שהיה לי.

כמו שנאמר לך, ההחלמה מהניתוח אינדיבידואלית, ויש כאלה שלא מרגישים שום כאבים, ואף אחד לא מאמין להם שהם יומיים אחרי ניתוח. העיקר שהיום בשבוע השני כבר אין כאבים והכל בסדר.
ולגבי האנשים שסיפרו שירדו בשבוע הראשון, וזהו נתקעו... - הם סיפרו זאת בשבוע השני, השלישי, הרביעי, ואולי אפילו הסגירות הראשונות שלא יצרו להם הגבלה כלל. אך מרגע שהחלה להיווצר הגבלה, הם כבר לא נתקעו אלא ירדו בקצב הולך וגובר - כמו שראית בסיפור שלי.
לכן, כמו בסיפור תחרות הריצה של הצב והארנבת, אין טעם שהצב ייבהל מלעג הארנבת בגלל תוצאות התחרות בתחילתה. יש להיאזר בסבלנות עד לסוף התחרות, כדי לגלות שהצב הזחלן ניצח את הארנבת הזריזה כחץ מקשת, והגיע ראשון.

אנשים שלא מבינים את תהליך הסגירות של הטבעת, לא מבינים את התוצאות המוזרות. הם גם חושבים שצריך לסגור הרבה ומהר. וכשלא מבינים, באים פחדים מפני הלא ידוע.
אבל מי שמבין מה קורה בגוף מנותח הטבעת, מבין שהתוצאות שהוא רואה צפויות והגיוניות, ולומד לשנן את משפט הפורום: בטבעת צריך ס-ב-ל-נ-ו-ת.
כמו כן יש לזכור שיש גם הרבה יתרונות בריאותיים להרזיה איטית יחסית, בפרט כאשר מדובר ב-BMI35-44, שהוא עודף משקל לא אסטרונומי, כמו אצלי.

לכן יש לקרוא כל המידע שנמצא באתר "טבעת" שבחתימתי, ולהבין את ההבדל בין ניתוח הטבעת לניתוחי קיצור קיבה, וללמוד את הכללים להתנהגות נכונה עם טבעת, כדי להשיג הצלחה מלאה בלי הסתבכויות. הכללים הללו, שמתארים את שיטתי למנוע סיבוכי טבעת מראש - הם ההבדל בין הצלחה לכישלון בטבעת. יש רבים במשך השנים שהצליחו מאוד בזכות הכללים שלמדו פה בפורום (שאני למדתים מהוותיקים יותר).
ועל כל שאלה יש להתייעץ פה בפורום ו/או איתי בטלפון (03-5781855), ולכל הפחות עם אסנת שעובדת עם ד"ר אבינוח והטלפון שלה מופיע בדפים שניתנו אחרי הניתוח.
בשנה הראשונה, לפני כל סגירה כדאי להתייעץ איתי פה בפורום או בטלפון, כדי ללמוד את הראש של השיטה ההדרגתית המאוזנת ומונעת הסיבוכים והסבל. אח"כ כבר לא צריכים את הייעוץ, כי מבינים לבד את השיקולים שלי. אבל כיוון שכל גוף שונה מרעהו, לאורך השנים יהיו מצבים שיצריכו ייעוץ פרטני אינדיבידואלי, ואין להסס להרים טלפון כדי להכיר את המצב ולא להסתבך בגלל חוסר ידע.
לצערנו, מניסיון, מאוד לא כדאי לשמוע לעצות המנתחים בנוגע לסגירות ופתיחות, תזונה והרזייה. ניסיוננו לימד שזה רולטה רוסית רצינית. על כל עצה טובה יש עצת אחיתופל. מי ירצה להמר על בריאותו ברולטה רוסית כזו? הרי היום יש הרבה מחלות בהן רק קבוצת תמיכה קהילתית מאפשרת החלמה מיטבית. גם השמנת יתר המצריכה ניתוח הצרת/קיצור קיבה היא אחת ממחלות אלו.

אין לחשוש להטרידני בטלפון. אם אני לא יכולה לדבר אני אומרת, או לא מרימה כלל, ומשאירים לי הודעה קולית ואני חוזרת ברגע שזמני פנוי לדבר.
כל אדם שהייעוץ שלי צירף אותו למשפחה המכובדת והיפה של מצליחי ניתוח הטבעת, גורם לי לאושר ולסיפוק מלאים.
 

קוב י d1

New member
ניתוח טבעת
כל אחד יעשה את מה שהוא חושב ,ברור שצריך לברר לפני זה על כל סוגי הניתוחים ,לבדוק האם אני רוצה לעבור ניתוח שיש בו חזרה ,כמו טבעת ,או ניתוח בלתי הפיך כמו השרוול שמורידים בו 75% מהקיבה ,
ירידה במשקל בכל הניתוחים תלויה גם במנותח עצמו ,מי שחושב שהוא יוכל להמשיך לזלול ולנשנש והניתוח זה הפיתרון הוא טועה .
קצב הירידה במשקל ,אני ירדתי את כל המשקל העודף בטבעת שזה 50 ק"ג בחצי שנה ,כך שאני לא יודע האם הירידה יותר איטית בטבעת,
בזמני לפני 14 וחצי שנה היה רק טבעת ,היום עושים כמה סוגי ניתוחים ,לא צריך ללכת לפי הפופולאריות של סוג הניתוח בתקופה מסויימת ,אלא לבדוק כל אחד מה מתאים לו .
לשמוע לעצה של הרופאים רק לשמוע ,ולהחליט מה טוב לי ,ולא לחבר שלי ,מה שטוב לX לא מתאים לY

קובי
 

anatk3

New member
זקוקה לתמיכה ועזרה:)

היי עברתי את הניתוח לפני 4 ימים ואני מבוהלת. אשמח מאוד לחבור למי שעבר איתי בערך את הניתוח לשיחות, הליכות בעתיד..יש לי ככ הרבה חששות ולחצים ומסביבי לא עברו כמעט את הניתוח. אני בשלב הנוזלים הניגרים, האם התפרים עדין אמורים לכאוב? האם להשאר בנוזלים צלולים או ניגרים? איך מתגברים על הטראומה של הגוף? אני התכוננתי לניתוח ובכל זאת מרגישה מבוהלת ולא מוכנה:) תודה וסליחה ענת
 

Night Light

New member
השלכות רגשיות של קיצור הקיבה

עברתי בפורום משורוולים, אבל שם לא מדברים על זה.
פה מדברים גם על רגשות? כי אני מחפשת לשמוע מאנשים שעברו קיצור קיבה, וכרגע לא משנה לי איזה, על ההתמודדות הרגשית.
כי ב-15 הקילוגרמים הראשונים שלי הרגשתי כאילו כל ק"ג שיורד הוא שכבת הגנה שיורדת, ושאני חשופה ופגיעה מאד במקום הזה, והייתי לבד מאד בהרגשה הזו. וגם היום התחושה הזו קופצת עלי לפעמים, ואני מרגישה שלדבר על זה עם אנשים שעוברים אותו דבר דווקא יעזור.
אז אני תוהה - למה דווקא על נושא כל כך חשוב בהקשר של הניתוחים האלה אין דיונים?
 

קוב י d1

New member
אין לך מה להיות מבוהלת

אני עברתי את הניתוח לפני יותר מ14 שנה ,כך שלא אוכל לעזור לך בקטע של החלפת חוויות של מנותח חדש.
התקופה הראשונה אחרי הניתוח מלווה בכאבים של התפרים ,בכאבים בכתפיים שנובעים מיציאת הגז שהוחדר לחלל הבטן בזמן הניתוח .
יש את האתר של אופירה שתוכלי לראות ושם תראי מה אפשר לאכול בתקופה הראשנה אחרי הניתוח .
אל דאגה הכל יהיה בסדר סבלנות , ותתחילי לרדת במשקל ,ואז כל התקופה הבאסה של אחרי הניתוח יעבור.

הרבה בריאות


קובי
 

קוב י d1

New member
השלכות רגשיות

נכון שאת צודקת שאין דיון על נושא כזה חשוב ,הניתוח הוא כלי עזר לירידה במשקל ,יש כאלה שהירידה במשקל עושה להם רק טוב ויש כאלה שנתקלים בבעיות נפשיות עם הירידה .
אדם שהאוכל היה חלק עיקרי בחיים שלו ,מנותח שהאוכל כיסה על כל מיני בעיות נפשיות ,פתאום השתנו החיים שלו ,האוכל מהווה רק חלק מזערי מהחיים במקום חיים בשביל לאכול אוכלים כדי לחויות ,וזה שינוי שמביא לאנשים מסויימים להיכנס לדיכאונות ,ברור שמי שמרגיש את זה חייב להתיעץ עם פסיכולוג ,זאת דעתי האישית ,אני לא איש מקצוע בכלל.
חברים הועלה נושא חשוב ,אשמח לשמוע את דעתכם ,מהניסיון שלכם .
ממתין להשתתפות להתעורר .



קובי
 

אלישבע24

New member
חמודה, יש לי הרבה בעיות נפשייות,

אני מתכתבת עליהן בפורום
פסיכיאטריה לכל ופורום דיכאון,
אני עברתי לפני 5 שנים טבעת
ירדתי 35 ק''ג ומאושרת להיות רזה.
אשמח לדבר איתך על כל בעיה.
 

Night Light

New member
אני לא במצוקה

אבל כשהייתי לא מצאתי שום התייחסות... נראה לי מוזר.
&nbsp
 

Night Light

New member
אני לא במצוקה

אבל כשהייתי לא מצאתי שום התייחסות... נראה לי מוזר.
&nbsp
 

אופירA

New member
מנהל
דברי על רגשותייך, ואנשים יענו לך מרגשותיהם

תעלי את הנושא מנקודת המבט שלך, גם בפורום המשורוולים. זה לא נושא שהוא טאבו, אלא פשוט אנשים לא העלו, כי לא התאים להם או כי לא קרה להם מה שקרה לך.

לאורך השנים אנשים כתבו על הפתעות רגשיות שהיו להן לאחר הניתוח - למשל תחושות דיכאון בגלל ששוב אינם יכולים ליהנות מהאוכל ומהנחמה שיש בו כמו לפני הניתוח. תחושות עצובות מאוד של פרידה מהאוכל. כל אדם והתחושות שלו, ועד כמה הוא היה מופתע מהן.

בניתוח טבעת, לדוגמה, התחושות האלה נדירות הרבה יותר, כי אין הרזייה מהירה מאוד ופרידה קיצונית מהאוכל. גם הפרידה מכמויות האוכל וגם ההרזיה הדרגתיים מאוד לאחר ניתוח טבעת, כך שלאדם יש זמן להסתגל גם רגשית.
אבל גם אנשים שעברו שרוול, רבים מהם היו מאוד מרוצים להיפרד מהרעב ומהצורך באוכל רב, והיו מאושרים להרגיש שבעים מחצי פתית. הם לא היו מופתעים כי התכוננו נפשית לכך מראש וגם ייחלו לכך.

אבל ברוב המקרים האנשים לא היו מופתעים כי מצבם הרגשי הרגיש או הבעייתי היה מוכר להם מימים ימימה, וברור היה להם שכאשר האכילה הרגשית נמנעת מהם, זה יצוף יותר חזק בנפש. בלאו הכי התמודדו עם זה בכתיבה בפורומים שמדברים על רגשות ונפש ובטיפולים נפשיים, אז לא הרחיבו על כך בפורום שמתעסק עם עצות טכניות לגבי הניתוחים, ולא מרגישים שההקשר לניתוח כל כך משמעותי או שזה מצבם המאפיין של רוב המנותחים.
אני וגם אלישבע ועוד, רגילות לשתף בבעיות הרגשיות את חברי הפורומים לתמיכה נפשית, ולא את חברי הפורום הזה.
דווקא ההקשר של הניתוח בכלל לא עשה לי את זה. להיפך, בשנתיים הראשונות של ההרזיה הרגשתי מחוזקת יותר מכרגיל, דווקא.
 

Night Light

New member
מנקודת המבט שלי

דווקא הכינו אותי לכל מה שרשמת - לעובדה שאכילה היא דבר חברתי אבל כשאתה בדיאטה ו/או מנותח, אתה קצת יותר לבד. שהכמויות שונות וההנאה שונה. ושממש קשה להפריד בין שתיה למזון. את כל זה ידעתי ולא הופתעתי וגם לא הפריע לי.
&nbsp
המשבר האישי שלי היה בצורך לחלוק את היומיום ואת הקשיים שמגיעים אחרי הניתוח - עם אנשים שעוברים אותו הדבר.
כשבאתי לספר למשפחה ולחברים - שמאד מאד תמכו בי בתהליך - שאני מרגישה שהדימוי העצמי שלי מתרסק ואני רגישה ופגיעה במקום להרגיש שאני הולכת ומשתפרת - קיבלתי תגובות של "מה פתאום, תראי איזה יופי את נראית, עזבי שטויות". וזהו, שזה לא שטויות. זה בא מהמקום חסר הביטחון הזה שמתחבא מאחורי החומה של שומן והאכילה הרגשית, וזה נהיה חשוף ופגיע כשהשומן הזה מתחיל לימס.
והייתי רוצה לבוא ולספר דברים אחרים שאני מגלה שמשתנים בחיים שלי בעקבות הניתוח, לאנשים שעוברים משהו דומה ומבינים על מה מדובר.
למשל - שנפגשתי עם חברים לארוחת צהרים, והם אכלו מהר מהר והזמינו חשבון וקמו - ולא הבינו למה אני מבקשת שיתנו לי עוד קצת זמן...

למשל - שאף אחד לא הזהיר אותי מהשיבושים במחזור החודשי. אפילו ברמת ההגיון הבסיסי - שמעתי על זה שנשים שסובלות מאנורקסיה מפסיקות לקבל את המחזור החודשי, אוקיי? אבל אצלי, דווקא עכשיו כשהברזל ברצפה, המחזור מגיע כל 3 שבועות ונמשך שבועיים. וכן, הרופאים טוענים שזה קשור לשינוי בתזונה. הידד. תודה שנזכרתם.
למשל - שאני לא יכולה לשבת לאכול סעודת שבת עם המשפחה, כי כשאני אוכלת בחברה אני לא מצליחה לאכול לאט, ולכן כל שבת אני מקיאה לפחות אחת מהארוחות... (וכן, כועסת על עצמי על זה).
בקיצור, אני מחפשת את האנשים שמבינים את הדברים האלה, ובפורומים הייעודיים מוצאת בעיקר אנשים ששואלים איך לעבור את הוועדה ואצל מי לעשות ניתוח, ומה עדיף שרוול או טבעת או מעקף...
אז תהיתי, לאן הולכים כדי לחלוק את זה?
 

אופירA

New member
מנהל
דווקא על הדברים האלה דיברו לא פעם ולא פעמיים

ודווקא בפורומים של קיצורי קיבה ושל המשורוולים.
בן אדם העלה נושא ופירט - כמו שפירטת כאן, ואנשים שמכירים את החווייה התייחסו. המון כאלה היו במשך השנים.
זה יותר קורה כשהמנהל יותר חברתי ופנוי, או בתקופות של טרנד בפורום. בכל תקופה מסתובבת קבוצת אנשים קבועים קטנה בפורום, והאישות של האנשים הללו מכתיבה את קצב ואת סגנון הדיבורים בפורום.
אני וקובי לא מנהלים חברתיים מלכתחילה, וגם מנהלת המשורוולים דווקא היום פחות פנויה מאשר בעבר. החיים שלה השתנו לגמרי מאשר היו בעבר. בעבר באמת הפורומים נראו אחרת לחלוטין. אז זה גם טרנד תקופתי, גם מהות האנשים הקבועים בכל תקופה וגם המנהלים.
היום יש גם יותר קבוצות פייסבוק בהן כולם מכירים את כולם, ויעדיפו לדבר שם מאשר בפורום פתוח לכל.

במצב כזה לא תראי דיונים על הנושא, אם לא שמישהו העלה כי כרגע זה מציק לו או הוא כרגע רוצה לדבר על זה.
לכן אני אומרת לך - זה בהחלט המקום לסוג כזה של התחלקות, אבל את זו שצריכה להעלות את הנושא ולהסכים להיחשף ראשונה. אבל האמיני לי, יש סיכוי ששרשור ארוך מאוד ישתרך לאחר הודעתך המפרטת.

בהודעה נפרדת אתייחס לניסיון האישי שלי בנוגע לבעיות שהעלית.
 

אופירA

New member
מנהל
אנשים לא מבינים אותך -

כשזו חוויה שבפעם הראשונה תוקפת אותך חזק, זו חווייה מאוד כואבת. זה סוג של לבד שצריך עזרה.
יש לי הרגשה שנפגעת נפשית יותר קשה מהמקובל לאחר הרזיה, ויתכן שתצטרכי עזרה מקצועית לתקופה מסוימת, פרטנית.
שהרי הדימוי העצמי הירוד הוא משהו שהיה, והתחבא אצלך תחת ההגנות הנפשיות של אכילה רגשית. זה שונה מאוד מאחד לשני בעוצמת הבעיה המודחקת ובמבנה האישיות הפרטי, לכן הטוב ביותר שהדיבור הספציפי על הדימוי העצמי לפרטי פרטיו יהיה בטיפול פסיכולוגי אישי.

אני למדתי לא לכעוס על אלה שלא מבינים על מה אתה מדבר, כי השבע לעולם לא מבין את הרעב - בכל תחום. גם חולי סרטן, חולים במחלת הנשיקה, ובוודאי שחולים פסיכיאטריים - נתקלים המון בחוסר ההבנה החברתי הזה, ויכולים לשתף רק בינם לבין עצמם, או להיעזר במטפל מקצועי. אנשים באמת לא מבינים על מה אתה מדבר, כשלא עברו אף פעם חווייה כזו. בהיגיון אין להם שום דבר שיכול להסביר להם מה עובר עליך ולמה. אז איך יבינו? דרך מה יוכלו להתחבר להרגשותייך?
גם אנו, בדיוק כמותם, לא מבינים דבר וחצי דבר בחוויה לא מוכרת לנו, שעובר מישהו אחר. זה הכי אנושי שיש.
אבל בזמן שהכאב שלנו בוער, אנו מתקשים להרגיש סלחנות לזולת, ומצפים ממנו שיתאים לצרכינו.

אצלי בעיית הדימוי העצמי היתה בטיפול כל השנים, הרבה לפני הניתוח שהיה בגיל 45, לכן הדימוי העצמי השתפר מאוד עם ההרזיה. לעומת זאת, האכילה הרגשית היא עדיין צורך קיים וגדול, וכאבים גדולים שלא מצאו מזור מסתתרים מאחוריה עד היום.

לגבי אכילה עם חברים - יתכן שבשנה הראשונה כדאי לך לוותר על זה, בפרט כשמצב רוחך שפוף כל כך, או להזמין מראש מנה קטנה במיוחד כדי להתאים עצמך לאחרים. כי במצב רוח ירוד קשה מאוד להסביר לחברים בחיוך את צרכייך, והם לא יכולים להתחשב.
גם בארוחה משפחתית אם את מגיעה לאכילה מהירה, ניכר שהסטרס הנפשי מנהל את האכילה שלך, וצריך לנסות לעשות הכנה נפשית מראש לפני המפגש המשפחתי, כדי להצליח לאכול מעט יותר.
לכעוס על עצמך זה לא יעיל. תתייחסי לכל כישלון כאל כלי למידה לפעם הבאה, ואל תבזבזי אנרגיות על תחושות שליליות וכעס עצמי בנוגע לחוסר ההצלחה. תפיסה של הכישלון כמצב זמני חולף המשמש ללמידה, תשפר את מצב רוחך.

שימי לב, שאת כותבת שבחברה אינך יכולה לאכול לאט, ועם החברים במסעדה זה דווקא היה אחרת. אז אולי דווקא בחברת המשפחה יש הבעיה הזו ולא בכל חברה? אם כן, צריך לשאול את עצמך איזה סטרס מסוים יש עם המשפחה, שבגללו את נכשלת באכילה מהירה. את יכולה לשתף אותנו במחשבה שלך, בפרטים, ונחשוב יחד.

שיבוש כמו שלך במחזור החודשי הוא נדיר ולא שמעתי עליו בין מקוצרי הקיבה שבפורומים. זה שיבוש שיותר מזכיר סטרס נפשי גבוה.
אמנם גם שינוי תזונתי עשוי להשפיע על הורמוני המחזור, אך כאן ניכר שיש שילוב בין זה לבין אנרגיות נפשיות נמוכות במיוחד, לא תקינות.
הרופאים לא יכולים לדעת, ולכן משערים בדיעבד מה יכולה להיות הסיבה. הם לא יכולים להכין אותך מראש למשהו לא צפוי.
אני למשל חוויתי שיבוש לא רגיל בכלל, כמו שלך, לפני חתונתו של בני היחיד. המחזור שלי מגיל 17 מנותב ע"י גלולות נגד הריון, שמונעות ביוץ. אבל בגיל 49, כ-10 ימים לפני החתונה, התחיל לי דימום הרבה יותר גדול מהרגיל, ונמשך 3 שבועות רצופים, בלי התייחסות כלל לתכתיבי הגלולות. אח"כ הכל חזר לקדמותו כמקודם. ההתרגשות השפיעה עלי באופן לא רגיל. לעומת זאת, ההרזיה שנים קודם לכן לאחר הניתוח לא השפיעה על המחזור כלל.
כי גם תגובות הורמונליות הן מאוד אינדיבידואליות. יש למשל נשים שלא הצליחו להרות בגלל השמנה, ולעומתן מכרה שלי במשקל 200 קילו ילדה כל שנה וחצי את 9 ילדיה.

ולגבייך, השאלה היא כמה פעמים כבר הופיע המצב של כל 3 שבועות מחזור שנמשך שבועיים. האם זה רק פעמיים? האם זה ברצף? ובכלל, כמה זמן את אחרי הניתוח וכמה כבר ירדת במשקל ברציפות? האם את מקבלת טיפול להעלאת הברזל?
 

Night Light

New member
תודה

אני לא כועסת על אלה שלא מבינים. אני לא מחפשת את אלו שכן מבינים בגלל שאני כועסת. אני מחפשת בגלל שאני יודעת שאלה האנשים שידעו על מה אני מדברת ואולי אוכל להחכים מהם

&nbsp
לענין האכילה עם חברים - בכל מקרה אני מזמינה מנה קטנה או אפילו רק משקה, זה כל מה שיכול להכנס. אני מנסה ללמד את עצמי עכשיו לא להתבייש לבקש סבלנות, ואם אלה חברים קרובים - לומר מראש שאשמח אם ניפגש במקום ובזמן שאפשר יהיה לשבת באיזי. כאן אני לא מחפשת פתרון, אגב. פשוט רציתי לספר למישהו שיבין למה זה מבאס בכלל...
&nbsp
לענין המשפחה - באמת שאין סטרס. אבל כולם אוכלים מהר ואז גם אני מועדת להתנהגות הזו...
אני כועסת על עצמי כי אני יודעת שזה לא יעשה לי טוב, ובכ"ז מועדת. ובעניין הזה תהיתי אם יש לכם רעיונות איך לשבת עם הבעל והילדים סביב שולחן שבת, ובכ"ז לא לאכול מהר מדי.
&nbsp
אני 12 שבועות ו-5 ימים אחרי הניתוח. שקלתי 118 ק"ג ואני סובלת מבעיה כלייתית ומלחץ דם, לכן אישרו לי את הניתוח יחסית בקלות. היום אני שוקלת 94 ק"ג, 24 ק"ג פחות. עוד אחד - ואגיע לסימן החצי שלי

בינתיים הורידו לי את מינון אחד מכדורי לחץ הדם לחצי, ואני מקווה להוריד גם את השני, ואינשאללה בעוד 10 ק"ג אולי לוותר על שניהם לגמרי.
&nbsp
ההמוגלובין והברזל שלי היו נמוכים עוד בבדיקות שלפני הניתוח. בבדיקות הדם שעשיתי חודשיים אחרי הניתוח הברזל ירד עוד, אבל ההמוגלובין התייצב. וכן, לוקחת סירופ או טיפטיפות ברזל (טיפטיפות דוחה, הסירופ עדיף), בנוסף לצנטרום ולקלציצ'ו.
&nbsp
אני אולי צריכה להבהיר - זה לא שאני מדוכאת או מסכנה. אבל אולי אני כן צריכה למצוא קבוצת תמיכה של אנשים כמוני באזור שלי, כי יש דברים שאפשר לדבר עליהם רק עם מי שחווה בעצמו.
 

אופירA

New member
מנהל
אז 12 שבועות אחרי שרוול זה מוקדם נורא נורא נורא

אל תדאגי, בהמשך גם המצברוח אמור להתאזן ולעלות, גם הבדיקות, גם כמויות המזון יגדלו, וגם הקצב יגדל לאט לאט.
זה רק התחלתי מאוד מאוד מאוד.
גם לגבי המחזור זה עוד מוקדם לטפל בבעיה. אם היא חוזרת יותר מ-4 פעמים, ולא מתחילה להתנרמל עם הזמן, למרות שמצב הרוח יסתדר - גשי לרופא נשים ואל תסתפקי בתשובות "שינוי תזונתי". כשרופאים לא יודעים סיבה של בעיה הם אומרים איזה משהו שהם יודעים. אם בכל זאת לא יידעו מה קרה, אין מה לעשות, אבל הם גם לא יכלו לצפות זאת מראש. אבל אם יש אפשרות להיבדק ולגלות את הבעיה, אז תדרשי בדיקה וטיפול, כאשר זה לא חולף עם הזמן.

האמיני לי, שאם תכתבי בפורום המשורוולים את החוויות שהתבאסת מהם, עם קצת הומור אפילו, ותשאלי אנשים - גם לכם זה קרה - יבואו הרבה אנשים ויגידו לך גם לי זה קרה, גם לי, גם לי. רוב המשורוולים נמצאים בפורום שלהם, ולא כאן.
אבל תסבירי שאת רק 3 חודשים אחרי הניתוח, כי זה משנה את רוב התמונה, המידע הזה. 24 קילו ב-12 שבועות זה המון, ואם עודף המשקל שלך היה קטן יחסית, פחות מ-BMI40, זה יכול להסביר את הטראומה של הגוף והנפש - ירידה מהירה ביחס לעודף המשקל בתקופה קצרה מאוד. בד"כ יורדים את כל עודף המשקל בשנה, ואצלך ירד ב-3 חודשים מה שאני הורדתי בשנה... הייתי מתעלפת אם זה היה יורד לי ב-3 חודשים... גם כך אנשים התעלפו כשראו את השינוי שלי...

יש קבוצות תמיכה. כרגע נודע לי שפותחים אחת לחרדיות בבני ברק. יש קבוצות גם בפייסבוק. כל המידע - בפורום המשורוולים.

בקיצור, עוד סבלנות ותקווה, והכל יסתדר.
ואז תוכלי לחזור לכאן עם משוב: אופירה, צדקת!
(זה התחביב הכי אהוב עלי, לקבל משובים של "אופירה, צדקת!". במיוחד אני אוהבת את אלה שחייבים לומר: "אופירה, צדקת, ואני טעיתי!"
. איי, אני פולניה אמיתית...).
 

Night Light

New member
לא ידעתי שזה נחשב מהיר

הפתעת אותי.
&nbsp
ואני בטוחה שאת צודקת, אופירה
 
למעלה