בעלי ביטל את הפגישה שהייתה אמורה להיות לנו היום .
כגודל הציפייה ככה גודל האכזבה .
אני רוצה את הגורה שהוא הבטיח לקנות לי .
עצוב וצר לי בלי כלב .
בא לי חיבוק והבנה ואהבה . ואולי לחבק חיבוק אנושי כלב לא יכול אבל בהחלט בדרכו הוא יודע לחבק אפילו טוב יותר מבן אדם ...
ולהבין ולאהוב בלי סוף ועד הסוף ומעבר לסוף !
אני מרגישה לבד גם כשמוקפת בהוסטל באנשים .
אני מרגישה שאין לי חברות פה למרות שמדברת ובקשר עם מעטות ...
אני צריכה טיפול דחוף כי מתמוטטת !
אני מעדיפה להיות בחדר לבד ולשוטט בלילות בלי שאנשים יהיו סביבי ולבכות ולחשוב ולהרהר על דברים ונחשו מה ?!
שניהם אסור - אסור להיות כל הזמן או רוב הזמן בחדר ואסור לי לטייל בלילה !
בסוף ואני ממש לא רוצה את זה , אם המצב ימשך ככה , אני לא אגיע לפרדסיה כי הם לא יקבלו אותי שוב אלא לבאר יעקוב שזה בית חולים נוראי !
אה וכן , עדיין את כל הרגשות השליליים מפנה כלפי עצמי ובא לי לפגוע בעצמי ומתאפקת בשיניים לא לעשות זאת וזה מעייף ומתיש אותי וגם ככה עייפה ומותשת בלי חשק להרבה דברים ... אבל לעבוד אני עובדת ... ועכשיו אמורה לעבוד במטבח בימים שלא עובדת בדוכנים ואני לא רוצה ... רוצה להיות בחדר שלי !
או במקום אחר ... לא בהוסטל הזה !
