זה בדיוק העניין - ההתפתחות!
למרות שבתחילת החודש השני במשך שבועיים נרשמה ירידה עדינה מעוררת תקוות/אשליות, למעשה המשכתי להתפתח לרוחב ולעלות במשקל... (איך זה יכול להיות? אולי המשקל שם לא תקין?
בסיכום, נוסף קילו שלם למשקלי ההתחלתי, וזאת אחרי 9 שבועות בשומרי משקל!!!
חישוב עצבני קצר העלה, שבמשך שנה ורבע, מאז הברית של התינוק המתוק שנולד למשפחה שלי, עליתי בדיוק אותה כמות הקילוגרמים שהוא שוקל...
למרבה הצער, מדובר בבחור עצום מימדים, ענק השוקל 14 קילו (במקום 10 כמו תינוק נורמלי בגילו).
איך קורה דבר כזה?
בקלות...
לפיכך, בפירוש עלה לי גם הסעיף!
וכעת, לאחר שבועיים של התקפי כיבוד קל כבדים במיוחד, קיפלתי את הזנב ואצתי לאבינוחיה, לסגור את הטבעת ברבע שיציל את חיי!!!
אני מקווה שהתיאבון קצת ירד לי, כי גם כמויות הלחם בהחלט גדלו לאחרונה. וזה מאוד משמעותי.
אז מהיום, מי שיעז להגיד באוזני (אין הרבה אמיצים) "בשביל מה צריך ניתוח, צריך רק לסגור את הפה קצת" - שיחשוש לעורו (בעצם, לכל גופו+נשמתו!), כי אני עלולה לדאוג שהוא יסגור את פיו שלו לעולמים!
וזו אזהרה אחרונה!
ובפרט שעכשיו אני צריכה 40 שעות לא לאכול מוצק! זה מגביר את הסכנה כי זה מגביר את עליית הסעיף!
אבל עיקר הבעיה - מקרה קשה של תסמונת הכיבוד הקל.
ובפרט בשבועיים האחרונים, כשדיכאון גובר השתלט על תאי גופי, ועשה שהמחשבה על סלט ירקות גורמת לי לקבס ולאי חשק מוחלט.
אז בישלתי כרוב עם עגבניות ובצל והרבה סוכרזית, וזה לפחות עובר את הדיכאון. וגם עשיתי ממרח מחצילים ובצל ושום, שיהיה בכל זאת ירקות עם הלחם.
נחמתי האחת - שבישיבות בהן אני עובדת, כבר רטנו המשתתפים על הכיבוד הקל, ודרשו ירקות חתוכים, לחם וממרחים במקום עוגיות ושוקולדים.
אם זה יתגשם, חצי צרה מאחורי. גם בכנסים ובאירועים הממשלתיים יש מגמה גוברת לכיבוד קל נוסח לחם דגנים מלא וירקות ופירות.
ועוד נחמה קטנה לי - גם חברה אחת בהרקדה עלתה במשקל בדיוק כמוני, אבל היא נראית הרבה יותר גרוע...
ולפרקים הקודמים - למי שהפסיד...
